ערעור על פסק בוררות - מהם התנאים לערעור על פסק בוררות?

צפה עכשיו בהרצאה: "בוררות או משפט - מה עדיף? עו"ד משה כאהן"

כידוע, הסכם בין צדדים המסכימים כי הסכסוכים, אשר התגלעו או אשר יתגלעו ביניהם בעתיד, יוכרעו בידי בורר, טעון הסכם בכתב. חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 המסדיר את סוגיית הבוררות בדין הישראלי, מעניק לבורר סמכויות שיפוט רחבות למדי וקובע כי פסק בוררות מחייב את הצדדים לו ככל "מעשה בית-דין". יתר על כן, להבדיל מפסק דין של בית משפט, בדרך כלל ביטול פסק בוררות אינו אפשרי.

ערעור על פסק בוררות - מתי אפשרי?
דה עקא, לעיתים מתעוררת השאלה מהו דינו של פסק בוררות אשר נפלה בו טעות- בדין המהותי. סעיף 24 לחוק הבוררות קובע רשימה סגורה של עילות, אשר בהתקיים אחת מהן רשאי בית המשפט להכריז על ביטול פסק בוררות, לתקנו, להשלימו או להחזירו לבורר. למשל, סעיף 24(7) לחוק הבוררות, קובע כי מקום בו "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן", הרי שיש בכך עילה לביטול פסק הבורר או ערעור על פסק הבוררות.

כידוע, ברבות השנים צמצמו בתי המשפט את האפשרות של ביטול פסק בורר מחמת העובדה שהבורר לא פסק בהתאם לדין (סעיף 24(7) לחוק הבוררות)   וקבעו כי "טעות בדין" מצד הבורר לא תהווה עילה לביטול הפסק ורק "התעלמות הבורר מהדין" תקים עילה לביטול פסק הבורר.

ערעור על פסק בוררות - תיקון מס' 2 לחוק הבוררות

בשנת 2008 נערך תיקון מספר 2 לחוק הבוררות ובמסגרתו נוסף סעיף 29ב לחוק הבוררות הקובע: "(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין...".

לאחרונה, ברעא 6649/10  עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן [פורסם בנבו](6.5.2012(, נדרש בית המשפט העליון לשאלת פרשנותו של סעיף 29ב לחוק הבוררות. באותו מקרה, שני עורכי-דין התקשרו בהסכם שיתוף פעולה לפיו העבירו האחד לשני תיקי לקוחות לטיפול וקבעו כי חלקות שכר הטרחה ביניהם תיעשה בחלקים שווים. במסגרת ההסכם קבעו הצדדים כי מחלוקות בעניין ההתחשבנות ביניהם יוכרעו בידי בורר ולצדדים תהא זכות ערעור, כאמור. לאחר שניתן פסק הבורר, ערער אחד הצדדים לבית המשפט המחוזי על החלוקה שנקבעה באחד התיקים, בטענה שבעת נתינתה התבסס הבורר על הערכותיה של המשיבה, אשר הובאו בפניו שלא כדין, מבלי שדקדק בפרטיה ומבלי שניתנה למערער האפשרות להגיש הערכה נגדית. בית המשפט המחוזי פסק כי: "על-פי אמות המידה האמורות.. לא נפלה טעות ביישום הדין ובוודאי לא טעות יסודית או עיוות דין המאפשר להתערב במה שנפסק". מכאן בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט נ' סולברג, פסק כי תיקון 2 לחוק הבוררות אומנם מאפשר ערעור על פסק בוררות שנפלה בו טעות, אך הוא קובע נקודת איזון לפיה רשות הערעור תינתן, אך בהתקיימם של שלושה תנאים מצטברים: (א) מדובר בטעות יסודית; (ב) שעניינה בדין; ו-(ג) שיש בה כדי לגרום לעיוות דין. בנוסף על כך, הדגיש בית המשפט כי יש לתת את הדעת לתנאי המקדמי לפיו הצדדים עצמם במקרה זה התנו כי פסק הבורר ניתן לערעור.

כמו-כן, הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי מגמתו הינה לפרש בצמצום ובדווקנות את העילות לביטולו של פסק בורר, לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, במטרה להקנות "סופיות" לפסקי הבוררות ולעודד יישוב מחלוקות בדרך זו. יחד עם זאת, כאשר עסקינן בערעור מחמת טעות שבדין לפי סעיף 29ב, הרי שעל בית המשפט לנקוט במגמה פרשנית מרחיבה ומקלה, לאור העובדה שהצדדים עצמם בחרו לקבוע אפשרות ערעור ומאחר ו"הקושי לתקן טעות בפסק בוררות מרתיע צדדים מפני פנייה לבוררות". 

לגופו של עניין פסק בית המשפט העליון  כי אכן נפלה טעות, לא כל שכן, אף טעות יסודית בפסק הבורר. אולם, אין מדובר בטעות שעניינה בדין, אלא אך ורק " בטעות עובדתית המתייחסת למשקלן של הראיות". לשיטתו של בית המשפט העליון, טעות שבדין הינה אך ורק "טעות  שניתן לעמוד עליה על-ידי בחינת השאלה האם הבורר יישם את הוראות הדין באופן נכון או שמא נפלה טעות" ו"לעומת זאת, אם בית המשפט יידרש לבחון טענות דיוניות, תוך בחינת משקלן של ראיות, כדי לבחון האם מדובר בטעות, הרי שהליכי הערעור יתרבו וסופיות הדיון בהליך הבוררות, שאמור להיות יעיל ומהיר יותר, תצא נפסדת." הווה אומר, למרות מגמתו הפרשנית המרחיבה, לכאורה, של בית המשפט, באשר ליסוד ה"טעות שבדין" קבע הלה להלכה פירוש "דווקני" למדי ודחה את טענת המבקש. ניתן לציין, מצד שני כי באשר לשאלת פרשנותו של התנאי השלישי, קרי "מהו עיוות דין", מגמת הפסיקה דווקא אכן די מרחיבה. כך, למשל, נקבע כי "עיוות שבדין" אינו רק עיוות בהליך הדיוני בפני הבורר, אלא במקרים מסוימים יתכן ובית המשפט יכיר גם בעיוות בתוצאותיו של הפסק.[2] אולם, בפרשת אבישר דנן נדמה כי בית המשפט העליון החליט שלא לילך בדרך הפרשנית המרחיבה, אשר הוא עצמו התווה. בקשה אשר הוגשה לדיון נוסף בפרשה זו נדחתה על הסף, בידי בית המשפט.

הנה כי כן, מגמתו של תיקון מספר 2 לחוק הבוררות היתה לאפשר לצדדים שהסכימו על כך, בהסכם הבוררות שבינהם, לערער על פסק בורר שנפלה בו טעות יסודית בדין.  

מפסק הדין בפרשת אבישר נראה כי גם אם הוסכם בין הצדדים בהסכם הבוררות על אפשרות ערעור לפי סעיף 29 ב' לחוק הבוררות, הרי שישומה של עילת ערעור כזו אינה פשוטה כלל ועיקר. על הצד המעוניין לערער על הפסק להוכיח כי "נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין" . ולפיכך, לא בקלות יאפשר ביהמ"ש לערער על פסק בורר שנפלה בו טעות שבדין.

ימים יגידו עד כמה אכן ייעשה בהסכמי בוררות שימוש בסעיף 29ב' לחוק הבוררות וכיצד העקרונות המנחים שתווה בית המשפט העליון בפסק הדין דנן, ישפיעו על השימוש בסעיף 29 ב' לחוק הבוררות, בהסכמי בוררות בישראל.

ע"מ להמנע מתוצאה דומה לזו שניתנה בפרשת אבישר, מומלץ לעורך דין המייצג צד בבוררות אשר נקבע לגביה שהבורר יפסוק ע"פ הדין,  אשר מרשו מעוניין באפשרות ערעור על טעות שבדין  בפסק הבורר לכשינתן , להתנות בהסכם הבוררות כי פסק הבורר יהיה ניתן לערעור בפני בורר אחר, לפי סעיף 21א לחוק הבוררות.  במקרה כזה לא יהיה צורך לעמוד במבחנים הנוקשים יחסית שקובע סעיף 29ב' לחוק הבוררות.