צפה עכשיו בהרצאה: "דיני עבודה - הגברת הנטל על מעסיקים"
במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לפני סיום יחסי עובד - מעביד, רשאי מעסיק לוותר על נוכחותו של העובד במקום העבודה. השאלה היא, האם זכאי המעסיק לנכות את הימים בהם שהה העובד בביתו במהלך תקופה זו, ממכסת ימי החופשה הצבורה לזכות העובד, ובכך להקטין את סכום פדיון החופשה אשר יהיה על המעסיק לשלם לעובד עם סיום עבודתו בחברה.
לחצו כאן לצפייה בסרטון בנושא
הודעה מוקדמת לפיטורים - מה אומר החוק?
סעיף 5(7) לחוק חופשה שנתית קובע:
"הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה;... ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה עשר, ובמידה שעלו...."
בעבר, פירש בית הדין הארצי לעבודה את הסעיף הנ"ל כפשוטו וכמאפשר למעסיק להוציא את העובד לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת ולקזז את ימי החופשה ממכסת הימים הצבורים לזכות העובד, וזאת למעט 14 ימים.
הלכה זו נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ נ' גל ארז. בעניין זה נחלקו דעות השופטים:
למרות לשון החוק הברורה, דעת הרוב (הנשיא דאז אדלר ונציגי הציבור) היתה, כי ניתן לקזז את ימי החופשה השנתית רק אם העובד ביקש לצאת לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת או לפחות הסכים לכך. שופטי הרוב סברו, כי מטרתה של החופשה שנתית (מנוחה ופנאי) שונה ממטרתה של תקופת הודעה מוקדמת לפיטורים (היערכות לסיום ההעסקה), ולכן אין לאפשר חפיפה ביניהם, אלא בהסכמת העובד.
עיון בפסקי הדין של בתי הדין האזוריים לעבודה מגלה, כי בתי הדין אינם מיישמים תמיד את דעת הרוב בעניין זנקס, וכי לעיתים הם אכן מאפשרים חפיפה בין תקופת הודעה מוקדמת לפיטורים לבין תקופת החופשה. (מעל 14 ימים צבורים). עם זאת, חשוב להדגיש, כי בתי הדין בודקים תמיד את תום ליבו של המעסיק, ואם נקבע כי המעסיק פעל שלא בתום לב עת שהורה לעובד לצאת לחופשה – בתי הדין אינם מאפשרים את קיזוז ימי החופשה.
לסיכום, אין עוררין, כי במהלך תקופת הודעה מוקדמת לעובד, רשאי מעסיק לוותר על נוכחותו של העובד במקום העבודה.
השאלה היא, האם זכאי המעסיק לנכות את הימים בהם שהה העובד בביתו, ממכסת ימי החופשה הצבורה לזכות העובד. התשובה לשאלה זו משתנה בהתאם לנסיבות:
לגבי 14 ימים לפחות מתוך התקופת של הודעה מוקדמת לעובד – התשובה היא בשלילה.
לגבי יתרת ימי תקופת ההודעה המוקדמת:
אם החופשה ניתנה לבקשת העובד או בהסכמתו – התשובה היא כן, דהיינו ניתן לנכות.
לעומת זאת, אם החופשה ניתנה שלא על דעתו של העובד, כאמור לעיל – הדעות חלוקות, אך המעסיק חייב יהיה להציג בבית הדין הסבר משכנע, מדוע היה מעוניין להוציא את העובד לחופשה דווקא בתקופת ההודעה המוקדמת.
לפיכך, מעסיק שאינו מעוניין כלל בחשיפה לסיכון, ינהג נכון אם לא ינכה כלל ימי חופשה צבורים מתקופת ההודעה המוקדמת שבה שהה העובד בביתו ככל שהחופשה לא ניתנה לפי בקשת העובד.
הודעה מוקדמת לעובד ודיני עבודה - צפו עכשיו בסרטון בנושא:
