מאמר מאת עו"ד משה כאהן
רקע
משבר הקורונה משפיע לרעה מבחינה כלכלית על רובם המכריע של העסקים במשק הישראלי. עסקים קטנים כגדולים ואף חברות ענק במשק, מגלים שהם חתומים על הסכמים בהם התקשרו בימים כתיקונם וכעת נראים כבלתי ניתנים ליישום, או לא הגיוניים, מבחינה עסקית וכלכלית. אם אכן יקיימו את אותם ההסכמים, ככתבם וכלשונם, הם עלולים עלול להביא הפסדים ענקיים ואולי אף לפשיטת רגל. האם ניתן להשתחרר מחוזים כאלו, עקב שינוי הנסיבות הקיצוני שהביא עלינו משבר הקורונה?
המצב הנורמטיבי
כידוע, הוראת הדין המתייחסת ספציפית למצבים כגון אלו, הינה "עילת הסיכול" בדיני חוזים המכונה גם "כוח עליון".
לתחולת עילת הסיכול, על פי סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)"), שלושה תנאים מצטברים:
התנאי הראשון:
הפרת החוזה הינה "תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש".
התנאי השני:
המפר "לא יכול היה למנען" .
התנאי השלישי:
"קיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים"
עפ"י סעיף 18 הנ"ל, במקרה שמוכח שהתקיימו שלושת התנאים המצטברים לעיל, התוצאה היאכי: "לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים".זו התוצאה של השימוש הנכון והמוצלח בעילת הסיכול.
התנאי הראשון, שצריך להתקיים על פי סעיף 18 הנ"ל, על מנת שטענת הסיכול תתקבל, הינו שמדובר אכן באירוע בלתי צפוי, שהמתקשר בהסכם לא יכול היה לצפות אותו בעת חתימת ההסכם. לכאורה, משבר הקורונה הוא כזה.
ברם, הפסיקה צמצמה עד מאד את תחולתה של עילת הסיכול, בעיקר בשל אי התקיימות התנאי הראשון. כך לדוגמא, בתי המשפט בישראל לא הכירו בטענות של סיכול חוזה עקב מלחמות או אינתיפאדות וקבעו פעם אחר פעם, שבישראל, אירועים מסוג זה הינם דווקא אירועים צפויים. הפסיקה אף לא הכירה בפגעי טבע כגורמים המסכלים הסכמים לאספקה של תוצרת חקלאית.
כמעט בכל המקרים בהם ניסו צדדים להשתחרר מחיובים הסכמיים עקב קרות אירועים כלל ארציים, המהווים בדרך כלל "כוח עליון", בתי המשפט בישראל שללו את זכותם לכך.
כאמור לעיל, ברוב המקרים מדובר היה בשימוש באירועים ביטחוניים, דוגמת פרוץ מלחמה או אינתיפאדה, אשר יתכן ואכן צריך לצפות אותם במציאות הגיאופוליטית בו נמצאת מדינת ישראל.
לעומת זאת, משבר הקורונה נגרם עקב מגיפה עולמית, שפגעה במדינה. במהלך כל שנות קיום המדינה, לא היה תקדים לאירוע כזה אשר בעטיו, במשך כששה שבועות, רוב הפעילות העסקית בארץ, הייתה מושבתת. יתכן וניתן לומר כי מדובר במקרה זה שמדובר באירוע שלא ניתן היה לצפות אותו.
בעת כתיבת שורות אלו, איננו יודעים עדיין את היקף ההשפעות הכלכליות של אירוע זה וקשה לחזות האם בסופו של דבר יוכר בפסיקה כ"כוח עליון", אך בנקודת זמן זו, נראה שמדובר במגה אירוע ויתכן ובתי המשפט בישראל יכירו בכך.
התנאי השני שצריך להתקיים על פי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות), על מנת שטענת הסיכול תתקבל, הינו שלא ניתן היה למנוע את הנסיבות הבלתי צפויות. אין ספק שתנאי זה התקיים במשבר הקורונה הנוכחי.
התנאי השלישי שצריך להתקיים על פי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות), על מנת שטענת הסיכול תתקבל, הינו שינוי מהותי של הנסיבות, בעקבות האירוע, עד כדי כך שקיום ההסכם הפך ל"בלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו".
בכל מקרה ומקרה,יש לבדוק האם אכן לגבי ההסכם הספציפי שמבקשים להשתחרר ממנו, מדובר בנסיבות כאלו. ויובהר, המבט צריך להיות לטווח ארוך. האם בעקבות משבר הקורונה הפך קיום ההסכם לבלתי אפשרי או שונה באופן יסודי, לא רק לתקופת "הסגר" שבו היו מרבית העסקים בארץ סגורים, אלא גם בהסתכלות רחבה לאחר מכן ולטווח ארוך.
כמו כן, חשוב יהיה להוכיח במקרים כאלו, כי העובדה שקיום ההסכם הפך ל"בלתי-אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו, נובעת ישירות ממשבר הקורונה.
חשוב לזכור שהוראת סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) הינה דיספוזיטיבית (ניתנת לשינוי בהסכמה) ובתי המשפט בדרך כלל יכבדו התניה שקבעו הצדדים בהסכם, לאי תחולת עילת הסיכול. מאידך, ניתן לטעון במקרים כאלו, שעמידתו הדווקנית של הצד השני על קיום ההסכם, על פי תנאיו המקוריים, למרות שינוי הנסיבות הבלתי צפוי שנובע מנסיבות "כוח עליון" והעובדה שקיום ההסכם הפך לבלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם, מהווה שימוש שלא בתום לב בזכות הנובעת מחוזה. (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973), שכן הצד הטוען לקיום ההסכם, אינו מתחשב בפגיעה של הצד השני כתוצאה מאותן נסיבות של "כוח עליון".
סיכום
בשלב מוקדם זה, אין עדיין כל פסיקה מנחה של בתי המשפט בישראל, באשר לאפשרות ההכרה במשבר הקורונה, כמניח בסיס לטענת הסיכול בדיני חוזים.
למרות זאת, יש לשאוף להשתחרר מכל הסכם, אשר כתוצאה ישירה ממשבר הקורונה, אינו ניתן עוד ליישום או שיישומו הפך באופן קיצוני לבלתי הגיוני מבחינה כלכלית. ההסתכלות צריכה להיעשות לטווח הארוך ולא ספציפית לתקופת הסגר.
יש לבדוק בהסכם הספציפי שביטולו מתבקש, האם ישנו סעיף הקובע את אי תחולת עילת הסיכול. במידה וקיימת הוראה כזו בהסכם ולא ניתן להשתמש בעילת הסיכול, יתכן וניתן יהיה להשתמש בהוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי).
לפני שמודיעים לצד שכנגד על ביטול ההסכם, יש לברר האם ניתן להציע לצד שכנגד תנאים אחרים, פחות טובים מבחינתו, אשר בהתקיימם ניתן יהיה מבחינתנו, לקיים את ההסכם.
יש לפעול במהירות. הפסיקה קבעה כי מי שממתין וישן על זכויותיו, או מחכה לראות מה ילד יום וכיצד יתפתחו העניינים, בטרם ינקוט בצעדים מכוח עילת הסיכול, לא יוכל להשתמש בזכות זו.
פירוק שותפות עסקית - דגשים חשובים
ליצירת קשר עם עו"ד משה כאהן נא להתקשר 03-6914775
