ביום 19.3.2014 קיבלה הכנסת את חוק קידום התחרות בענף המזון[1], וזאת בעקבות ממצאיה של ועדת קדמי, אשר הוקמה בקיץ 2011 לאחר "מחאת הקוטג'", במטרה לבחון את רמת התחרותיות בשוק המזון. מטרת החוק, כעולה משמו, היא לקדם ולהגביר את התחרותיות בענף המזון. רובו של החוק נכנס לתוקף ביום 27.3.14.
החוק קובע כללים חדשים להתנהגותם של ספקים וקמעונאים בשווקים של מוצרי המזון והצריכה, והוא מסדיר את פעולתם באמצעות שלושה מישורים עיקריים, בעלי מאפיינים של דיני ההגבלים העסקיים, ושיפורטו להלן. הצפי הוא שהחוק ייאכף בצורה קפדנית יחסית, וזאת בזכות כלים משמעותיים כמו סנקציות פליליות לצד כלים רכים שהוקנו לממונה על ההגבלים העסקיים כמו אכיפה מנהלית. מה גם שהממונה הצהיר כי בכוונתו לפרסם הנחיות וגילויי דעת בנושאים שונים המוסדרים בחוק.
תשומת לב נדרשת לעובדה שהחוק מבחין בין ספקים וקמעונאים בהתאם לגודלם, ובאופן טבעי מטיל איסורים משמעותיים ורחבים יותר על ספקים וקמעונאים גדולים (ככלל, ספק גדול מוגדר בחוק כבעל מחזור מכירות שנתי של 300 מליון ש"ח לפחות, או ככזה שמוגדר כמונופול לעניין מוצר מסוים. קמעונאי גדול מוגדר בחוק כבעל מחזור מכירות שנתי של 250 מליון ₪ לפחות). בהקשר זה, החוק מטיל חובות דיווח שונות על ספקים וקמעונאים גדולים.
המישור הראשון בו פועל החוק להגביר את התחרותיות בתחום המזון ומצורי הצריכה, הוא הסדרת היחסים בין מקטע האספקה (הספקים) לבין מקטע השיווק (הקמעונאים) (יש לציין כי רובו המוחלט של חלק זה בחוק ייכנס לתוקף רק בינואר 2015). המחוקק מצא לנכון לפעול בעניין זה לאחר שועדת קדמי מצאה כי שוק מוצרי המזון והצריכה נשלט בידי מספר מצומצם של ספקים בעלי נתח שוק גדול, וכן שבין הספקים והקמעונאים מתקיימים הסדרים בעייתיים רבים. הסדרים אלו עלולים לחזק את מעמדם של הגורמים הדומיננטיים בענפים השונים, להפחית את התחרות בין הספקים והקמעונאים, ובכך להביא להעלאת המחיר אותו משלם הצרכן.
המחוקק בחר להסדיר את היחסים בין הספקים לקמעונאים ע"י קביעתן של הוראות שאוסרות פעולות מסוימות, ושמטרתן מניעת תיאום אסור בין קמעונאים, מניעת ביצור כוח שוק בידי הספקים, הורדת חסמי הכניסה לשוק, וכן הגברת הנוכחות והנראות של מוצרים מתחרים על מדפי התצוגה.
בין הפעולות שנאסרו ניתן למצוא את האיסור על ספק לנסות להשפיע על קמעונאי בעניין המחיר שצרכן משלם עבור מוצרים שהספק או כל ספק אחר מספק. באותה צורה, החוק גם אוסר על קמעונאי לנסות להשפיע על ספק בעניין התנאים שבהם קמעונאי אחר מוכר מצרך לצרכן.
בעניין זה, החוק אף אוסר על ספקים גדולים לחייב את הקמעונאי ברכישת המוצר מהספק בהיקף יחסי מסך המוצרים מאותו סוג, וכן אוסר הוא על ספק גדול להתנות מכירת מוצר כלשהוא לקמעונאי ברכישת מוצר אחר.
לעניין ניסיון הספק להשפיע על קמעונאי בעניין המחיר, החוק קובע איסור משמעותי ולפיו על ספק להעביר לקמעונאי גדול כל תשלום שהוא, למעט מספר חריגים הקבועים בחוק. עם זאת, החוק לא מונע מספק לתת הנחות לקמעונאי עבור שירותים הקשורים במוצר כגון קידום מכירות.
בנוסף, נקבעו הוראות בעניין נוכחות ונראות המוצרים על המדף. החוק קובע איסורים בעניין סידור מצרכים ע"י הספק עצמו בסניפיו של קמעונאי גדול, והחוק אף קובע כללים בעניין הקצאת שטחי מכירה עבור המוצר. למעשה, החוק קובע איסור על ספק להשפיע בצורה כלשהיא על אופן סידור המצרכים אצל הקמעונאי, ובעניין זה הממונה על ההגבלים העסקיים טרח להבהיר שאפילו קיום בקרה על סידור המוצרים מצד הספק תהווה פעולה אסורה.
החוק אף מסמיך את הממונה על ההגבלים העסקיים, בתנאים מסוימים, לתת הוראות לקמעונאים לגבי אופן מכירת מוצרים מסוימים (לדוגמה צמצום שטח מכירה המוקצה למוצר מסוים), ככל שהממונה מאמין שהוראותיו יגבירו את התחרות. בנוסף, החוק מסמיך את הממונה על ההגבלים העסקיים לתת הוראות לקמעונאים בעלי מותג פרטי לגבי מצרכים תחת אותו מותג פרטי, ככל שהממונה מאמין שקיים חשש משמעותי לפגיעה בתחרות של אותו מצרך.
המישור השני בו פועל החוק להגברת התחרותיות הוא הסדרת התחרות בין קמעונאים שונים, כשהתחרות נבחנית בראייה גיאוגרפית. המחוקק החליט להסדיר את תחרות הקמעונאים על בסיס גיאוגרפי, לאחר שועדת קדמי מצאה קשר ישיר בין רמת ריכוזיות גבוהה (מצב בו קיים מיעוט קמעונאים) באזורים שונים בארץ לבין רמת מחירים גבוהה של המצרכים שנמכרים באותם אזורים. הועדה אף מצאה כי רמת הריכוזיות בתחום הקמעונאות בישראל היא מהגבוהות בקרב מדינות ה-OECD.
בין ההוראות המסדירות את התחרות בין קמעונאים ניתן למצוא מגבלות על קמעונאי המבקש לפתוח סניף באזורים המוגדרים כאזורי ביקוש, ופתיחת סניף כאמור מותנית בקבלת אישורו של הממונה על ההגבלים העסקיים, ככל שהוא מאמין שפתיחת הסניף לא תפגע בתחרות באותו אזור. בהקשר זה, החוק אף מסמיך את בית הדין להגבלים עסקיים, בתנאים מסוימים, להורות לקמעונאים למכור את זכויותיהם בסניף מסוים ואף להפסיק את פעילותם באזורי ביקוש, ככל שהדבר דרוש למניעת פגיעה בתחרות.
המישור השלישי הוא הסדרת שקיפותם של המחירים (יש לציין כי חלק זה בחוק ייכנס לתוקף כשישה חודשים לאחר שיותקנו תקנות מפורטות לגבי אופן הפרסום). החוק קובע הוראות בדבר חיוב הקמעונאים להגביר את שקיפות המחירים ולפרסם את מחירי כל המצרכים שהם מציעים למכירה באופן שיאפשר השוואה עדכנית שוטפת של סלי מצרכים, באמצעות יישומים דיגיטליים שיפותחו לשם כך. המחוקק הגדיל לעשות, וחייב את הקמעונאים לפרסם באינטרנט את מחירי המוצרים העדכניים, באופן נפרד עבור כל סניף, ובאופן ברור שיאפשר השוואה קלה למחירי המוצרים אצל קמעונאים אחרים.
הוראות אלו נקבעו לאחר שועדת קדמי מצאה כי השונות ברמת המחירים בסניפי רשתות השיווק, והסיבוך שנובע משיטת התמחור והמבצעים מקשים על הצרכן להבין את המחירים ולהשוות את רמת המחירים בין הקמעונאים השונים.
חלק זה שבחוק אינו חל על כלל הקמעונאים אלא על קמעונאים גדולים בלבד. המחוקק אף טרח לציין כי חלק זה שבחוק יחול רק על קמעונאים בעלי סניפים ששטחם עולה על 120 מ"ר, וזאת מתוך רצון להחריג את חנויות הנוחות אשר צרכנים אינם קונים בהן בדרך קבע ובאופן מתוכנן.
החוק מאפשר להטיל קנסות כבדים ואף עונשי מאסר על ספקים וקמעונאים אשר יפעלו בניגוד להוראות החוק. החוק גם מאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים להטיל עיצומים כספיים, אשר עשויים לנוע בין אלפי שקלים בודדים לעבירות קלות, ובנסיבות מחמירות להגיע עד ל-24 מליון ₪.
מעבר לכך, החוק אף קובע חזקה בעניין נושאי משרה בתאגיד שהפר הוראות מסוימות בחוק, לפיה נושא המשרה יוחזק כמי הפר את חובתו, אלא אם הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. החוק אף מאפשר להטיל עונשי מאסר על נושא משרה, מעבר לקנסות הקבועים בחוק.
לאור כניסתו לתוקף של חוק קידום התחרות בענף המזון, מומלץ מאוד לספקים וקמעונאים, גדולים וקטנים כאחד, לוודא באמצעות ייעוץ משפטי, שפעילותם העסקית עומדת בקנה אחד עם הוראות החוק. ההמלצה מקבלת משנה תוקף עבור נושאי משרה בתאגידים הפועלים בתחום בבואם לקבל החלטות, לאור נכונות החוק להחמיר איתם ככל שלא יעלה בידם להוכיח כי עשו את המירב על מנת לעמוד בהוראות החוק.
אין ספק שתכנון זהיר והתאמת הפעילות העסקית מראש יסיעו למנוע סיבוכים משפטיים בעתיד, שעלולים כאמור לשאת בחובם סנקציות כספיות כבדות ואף סנקציות פליליות.
