צפה עכשיו בהרצאה: "דיני עבודה - הגברת הנטל על מעסיקים"
מעסיקים הממנים את הכשרתם המקצועית של עובדיהם כוללים, לעיתים קרובות בהסכמי העבודה עם עובדיהם, הוראה שלפיה מתחייב העובד לשלם למעסיק פיצוי כספי, בעבור ההכשרה שקיבל, היה לא יעמוד בהתחייבותו לתקופת עבודה מינימאלית.
האם קבילה תניה כזו בחוזה עבודה, המחייבת את העובד לשלם פיצוי מוסכם למעביד בגין ההכשרה שקיבל, במקרה של עזיבה מוקדמת מהמוסכם בחוזה?
התשובה אינה חד משמעית. והיא תלויה בין היתר במהות ההכשרה שקיבל העובד, הזמן לו נדרש להתחייב למקום העבודה וסכום הפיצוי המוסכם.
להלן סעיפי החוק הנוגעים לשאלה זו:
סעיף 25 לחוקהגנתהשכר, קובע כי מותר למעביד לנכות חוב מהעובד בתנאי שקיימת התחייבות בכתב של העובד לתשלום אותו החוב.
סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, מקנה לצדדים לחוזה את הכוח לקבוע את שיעור הפיצוי לצד הנפגע במקרה הפרה, בלא הוכחת נזק. כאמור בסעיף זה, רשאי בית המשפט להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".
מהפסיקה ניתן ללמוד כי על מנת לחייב עובד בפיצוי כספי למעביד, בתמורה לעלות ההכשרה שקיבל ממנו, במקרה של הפרת התחייבות לתקופה עבודה, יש לבחון האם עלויות ההכשרה שקיבל העובד הינן מידתיות ביחס לפרק הזמן המינימאלי, אשר נדרש העובד לעבוד אצל המעסיק.
על מנת להחליט בסוגיה דנן, יידרש ביה"ד לשקול את השיקולים הבאים:
- עלות ההכשרה למעסיק.
- השתתפות העובד בעלויות ההכשרה.
- התועלת שמפיקים העובד והמעביד מההכשרה.
- תוכן ההכשרה ומטרתה.
- השקעת העובד בהכשרה.
- האם ההכשרה הינה הכשרה ייחודית, או שמא מדובר בהכשרה רגילה אשר המעסיק מעניק לעובדיו וכד'
בפסק הדין, ק"ג (ב"ש) 3217-09שלג לבן (1986) בע"מנרן משה לורברט, קבע ביהמ"ש כי עלויות ההכשרה שקיבל העובד, אכן היו גבוהות ותואמות לסכום הפיצוי הנדרש בחוזה העבודה וכי על העובד לשלם למעביד את הפיצוי המוסכם בחוזה העבודה.
בהסכם העבודה הספציפי, שנדון בפסק דין זה, הוסכם כי, היה ויפסיק העובד את העבודה מיוזמתו, לפני תום תקופת ההעסקה של 18 החודשים, יהיה העובד חייב בפיצוי מוסכם, המבוסס על גובה עלות ההכשרה (25,000 ₪) "באופן יחסי למספר החודשים בהם סיים את עבודתו, טרם עברה תקופת ההעסקה המינימאלית"
לעומת זאת, בעניין דומה: בפסק הדין, ע"ע 1137/04, יואב כהנה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, נפסק כי במצבים בהם מימן המעסיק הכשרה מקצועית, בתחילת עבודתו של העובד, בתמורה להתחייבותו לעבודה לתקופה מוגדרת, יש לתת תוקף לתניה חוזית הקובעת פיצוי מוסכם, בתנאי שקיים יחס נאות בין הפיצוי הנדרש מהעובד לבין עלות ההכשרה.
בית המשפט קבע באותו מקרה כי לא התקיים יחס סביר בין עלות ההכשרה שניתנה לעובדת לבין גובה הפיצוי המוסכם ולכן נפסק במקרה זה כי העובדת לא תשלם פיצוי כספי למעסיק.
לסיכום: במקרה שהוכח שהמעסיק מימן את הכשרתו המקצועית של העובד, והעובד אכן חתם בהסכם העבודה על סעיף המתיר למעסיק לנכות ו/או לגבות פיצוי כספי למעסיק משכרו של העובד בתמורה להכשרה המקצועית שקיבל, אזי ככל שקיים יחס סביר בין עלות ההכשרה בפועל לבין היקף הפיצוי לו התחייב העובד, יתיר ביה"ד את ניכוי הפיצוי לו התחייב העובד או חלקו.
כמו כן, יילקחו בחשבון משך התקופה שבגינה התחייב העובד לעבוד בחברה, תוכן ההכשרה המקצועית ומטרתה, התועלת שמפיקים העובד והמעביד מההכשרה המקצועית, וכן השאלה האם ההכשרה הינה ייחודית או שמה מדובר בהכשרה מקצועית רגילה, אשר המעסיק מעניק בד"כ לעובדיו הרלבנטיים.
במקרה העונה על הדרישות לעיל, יינתן תוקף לתניה חוזית של פיצוי מוסכם, והעובד אכן יחויב לשלם פיצוי למעסיק בגין עלות ההכשרה, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין שלג לבן.
צפו עכשיו בסרטון בנושא דיני עבודה למעסיקים:
