צפה עכשיו בהרצאה: "חוזים המימד הפרקטי"
סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, עוסק בנושא הפיצויים המוסכמים ומגדירו כסעד אותו יכולים הצדדים לעסקה לקבוע מראש במקרה של הפרת החוזה, ואולם סעיף זה גם מאפשר לבית המשפט להתערב כאשר הוא סובר שהפיצוי שנקבע הינו בלתי סביר או מוגזם.
מאמר זה ינסה לבחון באילו מקרים יטה בית המשפט שלא להתערב בהיקף הפיצוי המוסכם שנקבע מראש בין הצדדים ובאילו מקרים יתערב, יקבע כי הפיצוי שנקבע הינו מוגזם ויפעיל את סמכותו על מנת להפחיתו.
הגדרת ומטרות הסעיף
פיצויים מוסכמים, כהגדרתם בסעיף 15 לחוק הנ"ל נקבעים מראש כסכום שישולם לצד הנפגע ללא צורך בהוכחת נזק כלשהו (וללא עמידה במבחני הסיבתיות והצפיות). מטרת הכללת סעיף כזה בהסכמים הינה כפולה. המטרה הראשונה, הינה ליצור הרתעה. קיים לפחות צד אחד שמעוניין להרתיע את הצד שכנגד מלסגת או מלהפר את ההסכם ולכן מקובל לקבוע כפיצוי מוסכם סכום יחסית גבוה (ואולי אף לא פרופורציונלי לנזק שעלול להיגרם למי מהצדדים) אשר יצור את ההרתעה כאמור. המטרה השנייה, הינה לפשט את ההליך המשפטי אם והיה והופר ההסכם. כאשר קובעים פיצוי בסכום ספציפי, קל יותר יהיה לנהל תביעה כספית בגין הפרת חוזה ע"פ סדרי הדין האזרחיים הנהוגים בבתי המשפט, שכן הסכום הוגדר מראש ובנוסף, לפחות לכאורה, אין צורך אף להוכיח שנזק אכן נגרם.
סמכות בית המשפט להפחית את גובה הפיצוי המוסכם
לכאורה, תניית הפיצוי המוסכם בהסכם הינה מחייבת ומשקפת את רצון הצדדים. יחד עם זאת, נשארה אם כן שאלה אחת פתוחה וקריטית, והיא עד כמה אכן ניתנת הוראת פיצוי מוסכם בחוזה (ובמיוחד כאשר המדובר בסכום גדול שנועד לשם הרתעה כאמור) לאכיפה בבית המשפט.
כאמור, הסיפא לסעיף 15 הנ"ל קובעת כי בית המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצוי המוסכם אם מצא שסכום זה נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. הדגש הינו שמדובר בנזק שניתן היה לצפותו מראש וללא כל קשר לנזק שאכן נגרם בפועל לנפגע. הפסיקה מתייחסת לכך רבות ובוחנת את הסבירות על פי קו מנחה זה.
גישת בית המשפט באופן כללי
בעקרון, בית המשפט יתערב ויפחית את סכום הפיצוי המוסכם רק במקרים חריגים ובצורה דווקנית וצרה, בהתייחסו לסמכותו זו כחריג לכלל המאפשר את החופש לצדדים להגדיר פיצויים מוסכמים בחוזים. כל עוד קיים יחס סביר כלשהו בין סכום הפיצוי המוסכם לסכום הנזק המרבי שהיה צפוי בעת חתימת ההסכם, ולו גם דחוק, לא יתערב בית המשפט וישאיר את הפיצוי המוסכם בתוקפו. ניתן לומר ככלל כי בית המשפט לא יתן תוקף לפיצוי מוסכם שסכומו עולה על 20% מסכום העסקה.
הפחתת גובה הפיצוי המוסכם בשל שיקולים אחרים
ישנם מספר שיקולים נוספים אשר בית המשפט מביא בחשבון בבואו לבחון את השאלה האם יש מקום להפחית מגובה הפיצוי המוסכם.
-
הפיצוי כקנס
ההבחנה בין קנס (שהרי הוסבר לעיל שאחת ממטרות הפיצוי המוסכם היא הרתעה מפני הפרה) לבין הערכה כנה של הנזק הצפוי יתכן ותהווה שיקול לעניין ההפחתה. ככל שיראה לבית המשפט כי מדובר בקנס, יפעיל את סמכותו ויפחית את הקנס לכלל פיצוי הוגן. -
חומרת ההפרה
חומרת והיקף ההפרה משפיעים על הנזק שנגרם לנפגע ומהווה שיקול נוסף (הפרה יסודית מאפשרת לגיטימציה גדולה יותר לשיעור פיצוי מוסכם גבוה יותר. -
סיכוני הצדדים
הסיכון שהצדדים לוקחים על עצמם בכניסתם לחוזה מהווה שיקול נוסף. כך למשל נקבע בפסיקה שדנה בהפרת הסכם למכירת דירה ע"י מוכר שסרב להעביר את הזכויות בנכס בטענה שהקונה לא שילם את מלוא התמורה. נפסק כי ההפרה אכן מצדיקה שהנפגע יקבל את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה כסעד בגין ההפרה, אך יחד עם זאת, לקונים היה סיכון מסוים בקניית הדירה הן עקב אי רישומה והן עקב היותה בלתי מוכנה למגורים מידיים, ולכן החליט בית המשפט להפחית את גובה הפיצוי המוסכם שנפסק לקונים לסוג של "פיצוי גלובלי", כדברי השופט. -
מכלול הנסיבות
בפסק דין שדן בהפרת עסקת קומבינציה, נקבע כי שיעור הריבית הריאלי שנקבע כפיצוי מוסכם חסר כל יחס סביר, אם מסתכלים על שיעורי הריביות שנהגו בבנקים באותה עת. בית המשפט הפחית את סכום הפיצוי המוסכם בטענה שיש להתחשב במכלול הנסיבות שהיו בזמן כריתת החוזה ולבחון, אם לאור נסיבות אלו ניתן היה לצפות התרחשותו של נזק מסוג מסוים כעניין אובייקטיבי. -
תנייה גורפת
סוגיית התנייה הגורפת (פיצוי אחיד ושווה בגין כל הפרה של החוזה) הינה שיקול נוסף. נראה כי בהכלילם תנייה גורפת בהסכם, הצדדים לא נותנים את דעתם לשאלת היחס בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי. ברם, ע"פ הפסיקה, תנייה גורפת לפיצוי מוסכם אינה עילה לביטולה (כקבוע בסעיף 6 לחוק הנ"ל - העדר תוקפה של תנייה גורפת) אלא רק חשופה לסמכות בית המשפט לבצע הפחתה. -
טענות המפר
הנתבע (המפר) יכול לטעון ולנסות ולהוכיח את טענתו שיש להפחית מגובה הפיצוי המוסכם. העלאת הטענה מצד הנתבע מצריכה כי הנתבע יטען באופן מפורש מדוע הוא סובר שהפיצוי המוסכם אינו עומד במבחן הסבירות כמוסבר לעיל וכי יוכיח שהתקיימו התנאים להפחתה. (זאת, בניגוד לתובע שמבקש לאכוף את סעיף הפיצוי המוסכם, אשר רשאי להסתמך על החוזה ועל תניית הפיצוי המוסכם ללא צורך בטיעון או הוכחה מפורשים).
סיכום
במקרים רבים יש חשיבות להכללת סעיף פיצויים מוסכמים בחוזה. יתרונו של סעיף כאמור הינו בכך שהוא מאפשר לצדדים להסכים ביניהם על פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק בשיעור של הנזק שניתן היה לצפות מראש בעת כריתת החוזה. יחד עם זאת, קיימת הגבלה בחוק באשר לחופש הצדדים לקבוע בהסכמה פיצוי שהוא מוגזם ובית המשפט יתערב במקרים כאלו.
בפסיקת בית המשפט, חוזרים בתי המשפט ומזכירים פעם אחר פעם על היות סמכות התערבותם דבר שבחריג, אך בפועל אנו עדים להפחתות רבות של הפיצוי על ידי בתי המשפט מנימוקים שונים.
לפיכך, בעת המו"מ לקביעת סכום של פיצוי מוסכם בהסכם, יש לקבוע את גובה הסכום ככזה שיהיה ריאלי ומשקף את הנסיבות ולא כאמצעי הרתעה חסר פרופורציה. צד לעסקה צריך להסתכל קדימה, לנסות ולהעריך כיצד יראה בית המשפט את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע, במקרה של מחלוקת בין הצדדים. ניתן לומר כי פיצוי מוסכם סביר, שלא יתערב בו בית המשפט, צריך להיות כזה אשר ישקף את הנזק הצפוי כך ששום צד לא ירוויח יתר על המידה מכך שהצד השני הפר את העסקה.
מתי כדאי לגשת להליך בוררות? צפו עכשיו
* עו"ד משה כאהן מתמחה בתחומי המשפטי העסקי. הוא מוסמך לעריכת דין בישראל ובארה"ב ובעל משרד עורכי דין בת"א.
