לעיתים קרובות מנסה חברה להפריד בין תחומי פעילויותיה באמצעות הקמת חברות בנות וזאת ע"מ שלא לחשוף פעילויות מוצלחות לסיכונים הנובעים מפעילויות שאינן כאלו. במקרים רבים תוקם לצורך כך חברת בת אשר תיוחד לפעילות העסקית הספציפית.
מטרת מאמר זה הינה להביא בפניכם בתמצית, את עקרונות דיני החברות ביחס לחשיפת חברת האם לחובותיה של חברת הבת ולהמליץ על נקיטת מספר צעדים אשר יצמצמו את החשיפה לסיכונים הכרוכים בפעילות חברת הבת.
כבר בפתח הדברים רצוי לציין כי הכלל הרגיל הינו שבהעדר הסכמה מפורשת לכך, אין לחברת אם אחריות כלשהי לחבויות של חברת בת כלפי צדדים שלישיים וזאת עקב העובדה שהחוק מכיר בכך שבמצב עניינים רגיל מדובר למעשה בשני גופים שונים בעלי אישיות משפטית נפרדת.
לכלל הנ"ל קיימים חריגים אשר יפורטו להלן.
סעיף 6(א) לחוק החברות התשנ"ט- 1999, קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה ("הרמת מסך"), אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים שבהם מתברר שהשימוש של בעלי המניות באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה:
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה.
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
בית המשפט עשוי להורות על הרמת את מסך ההתאגדות מעל חברה מכח סעיף 6 לחוק החברות ולחייב את בעלי מניותיה של החברה בחיוביה, כתגובה לשימוש לרעה שעשו אותם בעלי המניות במסך ההתאגדות של החברה שבבעלותם. כך למשל, יעשה ביהמ"ש שימוש בהרמת מסך במקרים הבאים:
(א) תרמית.
(ב) ערבוב של נכסי החברה עם נכסיהם של בעלי המניות.
(ג) העמדת מימון עצמי קטן ביותר מצד בעלי המניות אשר הביא לקריסת החברה.
(ד) יחס מינוף גדול במיוחד.
(ה) העברת נכסים מהחברה ללא תמורה ראויה.
יצוין כי עד שנת 2005, הותיר נוסח סעיף 6 הנ"ל לבית המשפט, שיקול דעת רחב יותר מאשר כיום ואולם בשנת 2005 תוקן סעיף 6 הנ"ל באופן שצמצם את אפשרויות הרמת המסך ע"י ביהמ"ש, מתוך רצון "...שלא להותיר את הקהילה העסקית בחוסר ודאות ובסיכונים שאינם ניתנים לצפייה..." (כך נאמר בהצעת החוק).
המקרים החריגים המתוארים לעיל, מתייחסים בד"כ, למצב שבו ניתן ע"פ החוק לבצע הרמת מסך בין חברה לבין בעלי מניותיה שהינם אנשים בשר ודם. כאשר בעלת המניות של החברה הינה חברה, דהיינו, מדובר ביחסים שבין חברת אם וחברת בת, אין למעשה שינוי מהותי בהלכות לגבי הרמת המסך דהיינו, המסך יורם במקרים חריגים.
בפועל, במקרים גבוליים, נראה שיהיה קל יותר לבית המשפט להרים מסך בין חברת אם לחברת בת מאשר בין חברה לבין אדם פרטי. זאת משום שהאחריות במקרה הראשון חלה על תאגיד ולא על הפרט ומשום שקיימת גישה מסוימת לפיה נושי חברת הבת בעצם מסתמכים בהתקשרותם עם חברת הבת גם על נכסי חברת האם כמקור לפירעון חובותיהם.
כאמור, החלטת ביהמ"ש האם לבצע הרמת מסך בין חברת אם לחברת בת, תעשה בדרך כלל, ע"פ הקריטריונים הרגילים של הרמת מסך וחברת האם תחויב בחובות חברת הבת במקרים החריגים הנזכרים לעיל או הדומים להם וכן באותם מקרים שבהם יוכח כי חברת האם מנעה מחברת הבת את היכולת לפעול כמרכז רווח עצמאי.
לאור האמור לעיל, מומלץ להקפיד כי פעילותה של חברת הבת, לכשתוקם, תבוצע בנפרד מפעילותה של חברת האם ותנוהל כמרכז רווח עצמאי.
עוד מוצע להקפיד כי לחברת הבת תמונה הנהלה נפרדת וכן כי ימונה לה דירקטוריון המורכב מדירקטורים אשר אינם חברים בדירקטוריון של חברת האם. כך יוכל כל דירקטור לשקול אך ורק את טובת החברה שבדירקטוריון שלה הוא חבר וימנע מצב של ניגוד אינטרסים בפעילותם של הדירקטורים.
כמו כן, מוצע לעמוד על כך כי החוזים שבהם תתקשר חברת הבת במהלך פעילותה יחתמו על ידה בלבד.
במידת האפשר, יש לפעול אף להפרדה פיזית בין מקום פעילותם של החברות.
www.
הקמת עסק חדש - דברים נוספים שיש לקחת בחשבון - צפו עכשיו
