צפה עכשיו בהרצאה: "חוזים המימד הפרקטי"
רקע
חוזה (הסכם) הוא, למעשה, ביטוי למפגש רצונותיהם של הצדדים לו. לפיכך, הסכמים יכולים להיכרת בדרכים רבות, בכתב או בעל-פה ובלבד שהצדדים "גמרו בדעתם" והביעו את כוונתם להתקשר בהסכם.
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע מבחן אובייקטיבי, לפיו חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. כלומר, בהסכמתו של צד להסכם להצעתו של משנהו. אולם, לעיתים אף על פי שא' נתן הסכמתו להצעתו של ב', נפל פגם ברצונו של אחד הצדדים לחוזה (או שניהם). כך, למשל, כאשר עסקינן באדם שטעה או הוטעה או באדם שהתקשר בחוזה תחת כפייה. אומנם, אותו אדם אכן הביע את רצונו להתקשר בהסכם, אך יחד עם זאת מובן לכל כי יש לאפשר במקרים אלו את ביטול ההסכם מאחר והרצון העומד ביסודו של ההסכם - פגום.
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973
פרק ב' לחוק החוזים נושא את הכותרת "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו". הוראות הפרק מונות מהם הפגמים ברצון המצדיקים את ביטול החוזה על פי דין ומפרטות באילו נסיבות רשאי צד לחוזה שנפל פגם ברצונו לבטל את החוזה ולחזור בו מהסכמתו.
א. ביטול הסכם עקב טעות, (בין שבעובדה ובין בחוק ולמעט טעות בכדאיות העסקה) - טעות מתקיימת כאשר ישנו פער מהותי בין האופן בו תפס אחד הצדדים את החוזה, מבחינה סובייקטיבית, לבין המצב האובייקטיבי, במידה שאם היה יודע על טעותו לא היה מתקשר בחוזה (טעות יסודית בלבד. לא כל טעות קטנה מספיקה). החוק מבחין בין שני סוגים של טעויות, על פי רמת אשמתו המוסרית של הצד השני לחוזה-: (1) טעות שהצד השני ידע עליה או היה עליו לדעת עליה (למשל, כשמתבצעת עיסקה של מכירת קרקע מבלי שהקונה ידע שהחלו לגביה הליכי הפקעה (2) טעות שהצד השני גם הוא לא ידע על קיומה (למשל: כששני הצדדים לא ידעו שתהליכי ההפקעה כבר החלו).
מי שטעה בטעות מהסוג הראשון (כשהמוכר היה מודע לנסיבות החדשות) רשאי לבטל את החוזה בעצמו. לעומת זאת, מי שטעה בטעות מהסוג השני (כשגם הצד השני לא היה מודע לטעות), יכול לפנות לבית-המשפט בבקשה לביטול החוזה וזה האחרון יכריע כפי שייראה לו צודק בנסיבות העניין, בהתאם לשיקול דעתו.
השאלה מהי "טעות בכדאיות העסקה" (ועל-כן אינה מהווה עילה לביטול החוזה) היא שאלה מעניינת ומורכבת שאין לה תשובה אחידה בפסיקה. באופן כללי, ישנן שלושה גישות מנחות בסוגיה: לפי האחת, מדובר בטעויות הנוגעות לערכו הכלכלי של נשוא העסקה, לפי הגישה השנייה, מדובר בטעויות הנוגעות להיערכות כלפי העתיד (להבדיל מטעויות באשר למצב הדברים בהווה או בעבר) ולפי הגישה השלישית, מדובר בטעויות באשר לסיכונים שהצד לעסקה הסכים לקבל על עצמו (כאשר סיכון שצד לעסקה לקח על עצמו מתממש מדובר בטעות בכדאיות העסקה גרידא).דוגמא אפשרית היא, קונה שרוכש קרקע תוך ציפייה שהקרקע תופשר לבניה בעתיד (מבלי שהצד השני התחייב כלפיו ולו דבר בנידון), אך ציפיותיו אינן מתממשות.
ב. ביטול הסכם עקב הטעיה - הטעייה היא טעות הנגרמת בידי הצד השני לחוזה, בין במעשה ובין במחדל, לרבות אי-גילוי של פרטים אשר על פי הדין, הנוהג או נסיבות העניין, היה מחובתו לגלותם. למשל, אדם המוכר נכס מבלי לגלות לרוכש אודות ליקויים חמורים הקיימים בו. הצד המוטעה רשאי לבטל את החוזה. יחד עם זאת, עליו להוכיח שטעותו נבעה מההטעיה שביצע הצד השני (אחרת עסקינן בטעות) וכי אלמלא הוטעה לא היה מתקשר בחוזה. הגישה המקובלת כיום בבתי-המשפט היא כי הצד המוטעה לא נדרש להוכיח כוונה רעה או זדון מצדו של המטעה וגם "הטעייה" ברשלנות מהווה הטעייה (ועילה לביטול חוזה) לצורך העניין.
ג. ביטול הסכם עקב כפייה – כפייה היא פגיעה בפועל או איום לפגוע באדם (בגופו, בזכויותיו, במעמדו החברתי, בנכסיו וכיו"ב), על ידי הצד השני (אך לא על-ידי צד ג'), באופן שלא מותיר לנכפה ברירה אלא להתקשר בחוזה. קל לזהות כפייה פיזית, למשל, באיום לפגיעה גופנית. לדוגמא, כשאדם סוחט את חברו להתקשר עמו בחוזה, אחרת יגלה מידע רגיש אודות אותו אדם שהגיע לידיעתו. המקרה הקשה יותר להכרעה הינו: מתי לחץ עסקי במסגרת משא ומתן עובר את הגבול והופך לכפייה כלכלית המקנה לנכפה את הזכות לבטל את החוזה לאחר כריתתו. בתי המשפט בישראל פיתחו שני מבחנים (מצטברים) במסגרתם יפעילו שיקול דעתם בשאלה זו: (א) עוצמת הכפייה- האם אכן לא עמדה לנכפה אלטרנטיבה מעשית אחרת; ו-(ב) איכות הלחץ שהופעל- האם התחושה היא שמדובר בלחץ לא מוסרי, לא חברתי, שחיי מסחר סבירים והוגנים אינם יכולים לסבול. יש לציין כי חוק החוזים קובע כי אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות אינה מהווה כפיה. כלומר, במידה ופלוני חייב כספים לאלמוני, הודעה בתום-לב מצדו של זה האחרון כי אלמלא פלוני יחתום עמו על הסכם פשרה להחזר החוב הוא יפנה להוצאה לפועל אינה מהווה כפיה לצורך העניין.
ד. ביטול הסכם עקב עושק- עושק הוא מצב בו ההתקשרות בחוזה נגרמה עקב ניצול שניצל הצד השני (או אחר מטעמו) את מצוקתו של הנעשק, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים "במידה בלתי סבירה" מן המקובל. הנעשק רשאי לבטל את החוזה. אולם, עליו להוכיח כי הצד השני ידע שהוא מנצל את מצבו או שחשד בדבר ובחר לעצום את עיניו וכי העושק הוא שגרם לו להתקשר בחוזה. למשל, סוחר המוכר לאדם שמצבו הבריאותי והשכלי לקוי, מוצר במחיר מופקע, בעוד לאחרים מכר את אותו מוצר במחיר נמוך בהרבה. בפועל, בתי-המשפט בישראל לא נוטים להרבות בהכרה בביטול הסכם מחמת עושק, וחוששים מטענות מניפולטיביות ומהעמדות פנים. מבחינת תנאי החוזה, לא כל תנאי חוזה הגרועים מהמקובל מספיקים לצורך ביסוס טענת העושק ועל התובע נדרש להראות כי ישנו פער משמעותי ובלתי-סביר בין מה שנקבע בחוזה ובין שוויו.
ביטול ההסכם
בהסכם הניתן להפרדה לחלקים אין לבטל את כל ההסכם, אלא רק את החלקים בו הנגועים בפגם בכריתה. יחד עם זאת, במידה ומדובר בפגם יסודי, אשר לו היה יודע עליו מלכתחילה הצד שנפגע הוא לא היה מתקשר בהסכם, ניתן לבטל את ההסכם בשלמותו.
ביטול החוזה בשל פגמים בכריתתו נעשה באמצעות הודעת הצד שנפגע לצד השני בתוך זמן סביר מרגע שנודע לו על הפגם בכריתה (ובכפיה בתוך זמן סביר משנודע לו כי פסקה הכפייה). משבוטל החוזה חייב כל צד להשיב לשני את מה שקיבל במסגרתו או לחילופין לשלם את שוויו. כמו-כן, יש לציין כי אין בהוראות הנ"ל כדי לגרוע מזכותו של הצד שנפגע לתבוע את הצד בשני בגין נזקים נוספים(כגון הפסדים כספיים) שנגרמו לו עקב ההתקשרות בחוזה שהוכח כי נתגלו פגמים בכריתתו.
