צפה עכשיו בהרצאה: "איך למנוע סכסוכים בעסק המשפחתי - עו"ד משה כאהן"
חוק החברות קובע את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה שהתאגדה כדין, ולפיו חברה תהא כשרה לבצע כל פעולה המתיישבת עם אופייה כגוף מאוגד.
כידוע, אחד הרציונאלים העיקריים שעומדים מאחורי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת הוא זה שלפיו אנשים זכאים להתאגד כחברה בע"מ ובכך להגביל את הסיכון שלהם לגובה ההשקעה שלהם בחברה (עקרון האחריות המשפטית קשור באופן הדוק לעקרון הגבלת האחריות של בעלי מניות).
ללא שני עקרונות אלו, הפעילות הכלכלית הייתה נפגעת קשות היות ויזמים שמהווים מנוע צמיחה חשוב בכל כלכלה לא היו יכולים לגדר את הסיכון הכרוך ביזמות והיו עלולים לשאת בהוצאות באופן אישי במצבים בהם החברה נכנסת לחובות או אף במצבים בהם היא נכנסת למצב של חדלות פירעון.
למרות כל האמור, בישראל, חוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כי ייתכנו מצבים בהם תתבצע "הרמת מסך" ואז ייפגע עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כעיקרון, השימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות שמורה למצבים בהם פעל בעליו של תאגיד באופן שנועד להונות או לקפח נושה או בדרך של ניצול לרעה של מסך ההתאגדות. אז ימצא את עצמו בעל המניות במצב בו אינו חסין עוד מחיובו בחיובי התאגיד.
בתי המשפט קבעו פעמים רבות כי השימוש ב"הרמת מסך" הוא קיצוני, ייעשה בצורה חריגה, והוא שמור למקרים בהם עקרון האישיות המשפטית הנפרדת והגבלת האחריות של בעלי המניות תביא לתוצאה שאינה צודקת. עם זאת, כאשר מדובר בעסק משפחתי הוכר בעבר העיקרון לפיו אופייה המשפחתי של החברה עשוי להוסיף משקולת על הכף הנוטה לעבר הרמת מסך ההתאגדות.[1] על פי הגיון זה, בחברות משפחתיות בעלי המניות הם בדרך כלל גם בעלי השליטה ומנהלי החברה ועל כן ניתן לייחס ביתר קלות את פעולותיהם לחברה שמנוהלת כעסק קטן.
בפסק הדין בעניין עמית דברי מאפים קפואים[2] שניתן ביום 3.8.14 בחן בית המשפט השלום בחיפה את העילות להרמת מסך תוך שימת לב להיות החברה עסק משפחתי.
התובעת הייתה חברה פרטית שמייצרת מוצרי מאפה קפואים וציוד נלווה ("הספק") ואילו הנתבעים הם חברה משפחתית ובעלי מניות בה אשר כולם בני משפחה אחת, שאף היא עסקה בייצור מוצרי מאפה (להלן: "החברה המשפחתית"). בין החברות נחתם הסכם לרכישת מוצרים מהספק ע"י החברה המשפחתית והספק אף מימן רכישת ציוד תעשייתי שהיה נחוץ לפעילות החברה המשפחתית. בהמשך נחתם הסכם נוסף לפיו הספק ירכוש עבור החברה המשפחתית ציוד תעשייתי תמורת התחייבותה לרכוש ממוצרי התובעת בסכום חודשי מינימאלי. במסגרת הסכם לפריסת חוב בין הספק לחברה המשפחתית לא כובד אחד הצ'קים של החברה המשפחתית וכעבור מספר שבועות הגישה החברה המשפחתית בקשה להקפאת הליכים בניסיון לשקם את עצמה. כעבור זמן מה ניתן צו פירוק זמני כנגד החברה המשפחתית ולאחר מכן נמכרו נכסיה כשהיא נותרת חייבת סכום של כ-750,000 ₪ לספק. הספק העלה טענות משפטיות שונות כנגד החברה המשפחתית כשהעיקרית בהן היא הבקשה להרים את מסך ההתאגדות כנגד שני בעלי מניות תוך הדגשת היות החברה עסק משפחתי. הספק ביסס את בקשתו להרמת מסך על עילת התרמית שקבועה בחוק החברות כאחת העילות אשר בגינן ייטה בית המשפט להסכים להרים את מסך ההתאגדות.
הטענה העיקרית של הספק הייתה כי בעלי המניות שהינם בני משפחה פעלו יחדיו לפירוק החברה תוך כוונה להביא אותה לכדי מצב של חדלות פירעון, לגרום לכך שהשווי שלה יהא נמוך ואז לקנות אותה במחיר מופחת מהמפרק, באמצעות צד שלישי שישתף עמם פעולה. בית המשפט דחה טענה זאת מפאת חוסר אמינותו של העד עליו התבססה טענת הקנוניה.
טענה נוספת של התובעת נגעה לפעולת העברת מניות שביצע בעל מניות על מנת להרחיק את עצמו לכאורה מהקנוניה. בית המשפט דחה גם את טענה זו וקיבל את גירסת בעל המניות לפיה ביקש להתנתק מהחברה.
בית המשפט התייחס גם להפניית התובעים להלכה לפיה בית המשפט ייטה להחמיר עם חברה משפחתית בכל הנוגע להרמת מסך ההתאגדות. בית המשפט איבחן את הנסיבות הקונקרטיות של התיק מההלכה הנהוגה וקבע כי יש לתת משקל למספרם הרב של הנתבעים חברי המשפחה. וכדברי בית המשפט:
"כאשר ישנם מספר רב של חברי משפחה – אשר אף אינם שותפים לאותן דעות בכל הנושאים, מעומעם במידת מה הראציונל שמאחורי הנטייה "להחמיר" עם חברה משפחתית. כאשר המדובר בחברה ששייכת לאדם בודד ורק הוא בעל המניות (ואולי גם אשתו) יש מקום לסברה שאותו מנהל הוא החברה והחברה היא המנהל. אלא שכאשר נתבעים חמישה בני משפחה שונים, כאשר קיימת נוספים שמעורבים – קשה יותר לטעון ל"זהות" בין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לבין כל אותם האישים."
דהיינו שעל בעל מניות בחברה חלה החובה לפעול בדרך מקובלת ובתום לב. אמנם זוהי החובה הנמוכה ביותר במדרג החובות שקובע חוק החברות (אחרי חובת הזהירות וחובת האמונים), אך אין ספק שבעלי מניות בחברה פרטית צריכים לכלכל את צעדיהם בחוכמה ולזכור כי התנהגותם עשויה להיבחן בעתיד ע"י בית המשפט. הדברים האמורים נכונים שבעתיים בעסק משפחתי, אז קיימת מגמה המרחיבה את דוקטרינת הרמת המסך ונטייה לחייב אישית בעלי מניות של חברה משפחתית בחובות החברה, במקרים בהם התנהגותם לא עומדת בסטנדרטים שנקבעו בחוק ובפסיקה. על אף שבית המשפט הבחין בין עסק משפחתי בבעלות אדם אחד או שניים לבין עסק משפחתי בו מספר גדול יותר של בעלים, לא מומלץ לבעלי מניות בחברה משפחתית להישען על אבחנה זו, היות והבחינה של בית המשפט תעשה בהתאם לנסיבות המקרה ולא ניתן להבטיח שאבחנה זו תעמוד לזכותם.
למידע נוסף בנושא עסקים משפחתיים - לחץ כאן
