צפה עכשיו בהרצאה: "חוזים המימד הפרקטי"
ככלל, הדין הישראלי מתייחס לכל הסכם שנכרת בין הצדדים ככזה שנועד בראש ובראשונה להתקיים. ברם, המציאות העסקית, פעמים רבות, אינה עולה בקנה אחד עם מטרת המחוקק, והצדדים לחוזה מנסים להימנע מלקיימו, משלל סיבות ונימוקים (לעיתים ראויים יותר ולעיתים פחות). נשאלת השאלה, מתי עשוי להימצא צד שכרת חוזה ושהופר על ידי הצד השני, כמפר חוזה בעצמו?
בפסק הדין ת"א 10047-03-12 פיל אנימציה ואח' נ' גינוסר, נדונה שאלה זו בהקשר של חוזה להקמת מיזם העוסק ביצירת סירטוני אנימציה.לצורך המיזם, החברה המזמינה נזקקה ליצירת תוכנה המאפשרת אפליקציות מסוימות ונכרת חוזה בין החברה המזמינה לבין מפתח התוכנה (להלן: המפתח) אשר אמור היה לפתח את התוכנה על דרך של כתיבתה בשפת קוד, (להלן: הקוד) והכל על פי הדרישות שהוגדרו על ידי החברה המזמינה. בהסכם נקבע כי התוכנה תוגש לחברה המזמינה עד לתאריך יעד מסוים, וכי התשלום עבור פיתוח התוכנה יעשה על פי דיווחי שעות העבודה, שידווחו לחברה המזמינה על ידי המפתח, על בסיס חשבוניות אותן ינפיק המפתח לחברה המזמינה אחת לחודש.
בתחילת הדרך, שיתוף הפעולה עבד היטב. אולם בהמשך, התגלעו חילוקי דעות שנגעו בעיקר להגדרות התפקידים במיזם וסמכויותיהם של הצדדים להסכם. כתוצאה מחילוקי דעות אלו, הודיע המפתח, כי אינו מוכן להמשיך לעבוד עם החברה המזמינה, ודרש ממנה את התשלום עבור שעות העבודה אותם ביצע ושטרם שולמו לו. זאת ועוד, המפתח לא הסכים לספק לחברה המזמינה את הקוד שפיתח, עד שישולמו לו יתרת הסכומים שעליהם הצדדים הסכימו. אי לכך, סירבה החברה המזמינה לשלם למפתח את יתרת הסכום, היות ולא קיבלה לידיה את קוד התוכנה באופן שתוכל ליישם ולהמשיך את העבודה שנקטעה.
בית המשפט קבע כי התנהלותו של המפתח עולה כדי הפרה צפוייה לפי סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות):
"הפרה צפויה-
גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו."
משמעות הדבר היא, שמעת שהמפתח הודיע לחברה המזמינה, כי אין בכוונתו לפעול על-פי ההסכם שנכרת ביניהם, שהרי החברה המזמינה יכולה הייתה לראות בכך הפרה יסודית ולכן יכולה הייתה לדרוש סעדים בגין ההפרה לרבות סעד הביטול, עוד בטרם הפרתו של המפתח נהייתה "הפרה בפועל".
ואולם, בהינתן הודעת ההפרה הצפויה שניתנה על ידי המפתח, החברה המזמינה בחרה שלא לבטל את ההסכם.
במצב דברים זה, ההלכה קובעת כי משלא השתמש הנפגע בזכות הביטול השמורה לו, ממשיך ההסכם להתקיים ולכן, במידה והנפגע לא יקיים את החיובים המוטלים עליו מתוקפו של החוזה, הרי שאף הוא מסתכן בהפרת החוזה בעצמו[1]. בענייננו שלנו, החברה המזמינה בחרה לעכב את התשלום למפתח עד שזה יתכבד לספק בידה את הקוד כאשר הוא מוגמר כדי תוכנה פועלת לפי ההסכם שנכרת ביניהם, או שישיב לה את הסכום אותו שילמה על פיתוח התוכנה, שכאמור, לא סופקה בידה. מבחינה זו, ומשבחרה החברה המזמינה שלא לבטל את החוזה, הרי שנטלה על עצמה את הסיכון להיתפס כמפרת חוזה בעצמה.
עם זאת, במצב בו ניתנה הודעת צד לחוזה על כוונתו להפר את החוזה (בטרם ההפרה נהייתה "הפרה בפועל"), מאפשר הדין לצד הנפגע מההפרה, לעכב את ביצוע חובותיו על פי החוזה, וזאת כל עוד הוא נוקט דרך להביע את נכונותו לקיים את חיובו. כך גם אם חיוב הצד הנפגע אינו שלוב במישרין בחיוב הצד השני[2]. כלומר, העיכוב מותר וזאת בתנאי שהמעכב עושה כן במטרה שהחוזה אכן יתקיים, ובמידה והצד הצפוי להפר את החוזה יבצע את חיוביו, החיוב שעוכב ישוחרר. בכך, ההלכה מתירה לצד לחוזה שנפגע מהפרה, לעכב את ביצוע חיובו על פי החוזה ולראות בו כמעין חיוב שלוב[3] המותנה בקיומם המתמשך של הנכונות והרצון, וזאת חרף העובדה בהסכם שנכרת בין הצדדים לא הייתה כל תניה ליצירת חיובים שלובים.
בעניננו, דרישת התשלום שנעשתה על ידי המפתח, נשלחה לחברה לאחר שהראשון הודיע על הפרתו הצפויה של החוזה. בית המשפט מצא כי בהסתלקותו של המפתח מן החוזה, הוא הותיר את החברה המזמינה בלא קוד תקין, ולכן בלא התוכנה שהיוותה את בסיס ההתקשרות בין הצדדים. גם לאחר מועד הודעת המפתח על ההפרה הצפויה, הפצירה בו החברה המזמינה לקיים את חיוביו, ואף הסכימה לתשלום הסכום הנותר אותו חבה החברה המזמינה למפתח, ובתנאי שיספק לה את הקוד התקין על מנת שתוכל להמשיך במיזם. משהותיר המפתח את החברה המזמינה בלא הקוד, הכשיר בית המשפט את התנהלות החברה, ולא ראה בעיכוב התשלומים על ידיה כהפרת חוזה, אלא כעיכבון לגיטימי המותנה בקיום החוזה על ידי המפתח.
לסיכום, מקום שצד הפר הסכם, על הצד הנפגע להימנע בתוקף מפעולה שתחשוף אותו לסיכון כי יתפס מפר חוזה בעצמו. בהינתן הפרה על ידי הצד שכנגד, יש לזכור כי אין משמעותה ביטול החוזה באופן אוטומטי הואיל וביטול ההסכם תלוי בהתנהגות הצד שנפגע מההפרה והוא נלמד ממנה. לכן, מומלץ לעורכי הדין המייצגים צד הטוען להפרת חוזה על ידי הצד שכנגד המחזיק בעיכבון, להקפיד במקרים הרלבנטיים על יעוץ משפטי שיכוון את לקוחם לבצע את המהלכים הנכונים כך שישקפו את רצונו בקיום ההסכם, בכדי להימנע מהסיכון לפיו הלקוח יתפס כמפר החוזה בעצמו.
