צפו עכשיו בהרצאה: "חוזים המימד הפרקטי"
חוק החוזים (חלק כללי) קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול, וכי פניית אדם לחברו היא בגדר הצעה אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה, והיא מסוימת דיו כדי לאפשר את כריתתו של החוזה.
בתיק היי קפיטל[1], התובעת, אשר הקימה את חוג ידידי הפקולטה למדעי המחשב (להלן: "התובעת") בטכניון (להלן: "הנתבע"), הגישה תביעה לסעדים של אכיפת חוזה, ופיצוי בגין ביטול חוזה להפעלת חוג הידידים, באופן חד צדדי ע"י הנתבע. בין הצדדים התקיימה התקשרות חוזית שהתפרשה על מספר שנים, ושבמהלכן הוארך החוזה פעמיים.
לקראת תום תקופת ההתקשרות, החלו הצדדים במו"מ לחידוש ההסכם בפעם השלישית והוחלפו ביניהם טיוטות. המו"מ אף נמשך לאחר תקופת ההתקשרות הרשמית, והצדדים המשיכו בהתקשרות לפי ההסכמות שהיו נהוגות ביניהם. בשלב מסוים, הנתבע הודיע לתובעת על הפסקת ההתקשרות, וזאת לאחר שגילה כי התובעת מפעילה חוג ידידים בפקולטות אחרות למדעי המחשב.
התובעת טענה כי טיוטת ההסכם שהיא חתומה עליה מהווה חוזה מחייב, לאור העובדה שהנתבע עצמו שלח לה אותה וביקש מהתובעת לחתום עליה, וכן לאור העובדה שהצדדים המשיכו לנהוג לפי ההסכמות אותן גיבשו בהתקשרותם. התובעת ביקשה להסיק מבקשת הנתבע שתחתום על הטיוטה, כי התגבשה גמירות הדעת אצל הנתבע, ושהודעתו על הפסקת ההתקשרות מהווה ביטול החוזה שלא כדין וחוסר תום לב, שנבע מרצון הנתבע לסיים את ההתקשרות.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע באופן חד משמעי, כי לא נכרת חוזה חדש בין הצדדים וכי לא הוארכה ההתקשרות הקודמת ביניהם. בית המשפט קבע כי עולה מהעדויות שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה על תנאי החוזה, וכי לא התגבשה גמירות הדעת להתקשר בחוזה על פי הטיוטה. התרשמותו של בית המשפט היתה שהתובעת מנסה בעצם תביעתה לכפות על הנתבע את הסכמתו, על אף שברור לה שבאותה עת הנתבע לא הסכים להתקשר בחוזה על פי נוסח הטיוטה. כפועל יוצא, נדחו טענות התובעת בכל הקשור להפרת ההסכם מצד הנתבע.
בית המשפט אף הצדיק את הנתבע כשסירב להמשיך את ההתקשרות, בעקבות הגילוי של הימצאות התובעת בניגוד עניינים, בהפעילה חוגי ידידים נוספים בפקולטות שונות. נקבע כי קשה להלום מצב בו התובעת יכלה להפעיל חוג ידידים בפקולטות שונות באופן מקביל וללא משוא פנים, כאשר היא אמונה על גיוס תרומות והעמקת הקשר בין הפקולטה לתעשייה, ומכאן שדחה את טענת התובעת לניהול המו"מ בחוסר תום לב מצד הנתבע.
בית המשפט סייג את קביעתו בכך שהסכים להכיר בזכות התובעת לקבלת תגמולים בגין הפעלת חוג הידידים אצל הנתבע עד להודעה על הפסקת ההתקשרות. הווה אומר, נקבע שהתובעת זכאית לתגמולים עבור פעילותה בתקופת המו"מ לחתימת החוזה השלישי, אף שהסתיימה תקופת ההתקשרות החוזית בין הצדדים. לאור הכרתו של בית המשפט בזכותה של התובעת לתגמולים, בית המשפט העניק לתובעת סעד של מתן חשבונות הקשורים לפעילותה אצל הנתבע.
לסיכום, מפסק הדין עולה כי במצב בו צד למו"מ לחתימת חוזה טוען כי נחתם חוזה מחייב, ובפרט כאשר מדובר בחוזה הממשיך התקשרות קיימת, בית המשפט יבחן האם אכן הצליחו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם, באופן שהמשא ומתן הוליד חוזה שלם. לבחינה שעורך בית המשפט עשויה להיות חשיבות מיוחדת למצגים ואירועים שהתרחשו בתקופת המו"מ, ועל כן, חשוב שצד למו"מ ייתן ביטוי ברור לעמדותיו וידאג לתיעודן בכתב.
בסקטור העסקי במיוחד, החוזה משתכלל בשלבים ובאופן הדרגתי, וזאת לאור מורכבויות שונות המחייבות חילופי מידע ודיונים עד להגעה להסכמה על תנאי החוזה. ככל שצד למו"מ מתכוון כי הבנות והסכמות שהושגו בשלב המו"מ, לא תחייבנה אותו לאלתר, אלא תקבלנה תוקף החל ממועד עתידי (בדרך כלל, מועד חתימת החוזה), טוב יעשה אם יבטא בכתב את רצונו זה, בפני הצד השני. במצב כזה, ברור כי אותו צד נעדר את גמירות הדעת הדרושה להתקשר בחוזה, ורשאי הוא לפרוש מהמו"מ בכל עת.
