בוררות או בית משפט: מי ייתן לכם סעד זמני מהיר יותר בסכסוך בין־לאומי?

מתי אפשר לקבל צו מניעה, עיקול או סעד זמני במסגרת בוררות מסחרית בין־לאומית בישראל?

בוררות מסחרית בין־לאומית נועדה לאפשר לצדדים ממדינות שונות ליישב סכסוכים מחוץ לבית המשפט, בדרך כלל באופן מקצועי, דיסקרטי וגמיש יותר. אבל לא כל סכסוך יכול להמתין לפסק הבוררות הסופי.

לפעמים צריך לפעול מיד. לדוגמא: לעצור העברת מניות, למנוע שימוש בסוד מסחרי, להקפיא כספים, לשמור מסמכים, למנוע הברחת נכסים, לעצור מימוש ערבות או למנוע פעולה עסקית שעלולה להפוך את פסק הבוררות העתידי לחסר ערך.

בדיוק לשם כך קיימים סעדים זמניים: צו מניעה, צו עשה, עיקול זמני, צו לשמירת נכסים, צו לשמירת ראיות, צו לשמירת סודיות או הוראות זמניות אחרות שנועדו להגן על זכויות הצדדים עד להכרעה הסופית.

חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024, (להלן : "החוק") מסדיר לראשונה בישראל מסגרת ייעודית לבוררויות מסחריות בין־לאומיות, ובין היתר מתייחס גם לאפשרות לקבל סעדים זמניים במסגרת ההליך מהבורר ומבית המשפט . השאלה החשובה היא לא רק האם אפשר לקבל סעד זמני, אלא ממי נכון לבקש אותו — מהבורר, מבית המשפט, או משניהם.

התשובה הקצרה היא: ככלל, ניתן לבקש סעדים זמניים במסגרת בוררות מסחרית בין־לאומית בישראל, כאשר יש צורך ממשי לשמור על זכויות, נכסים, מידע או מצב קיים עד להכרעה, והכול בהתאם לנסיבות המקרה, לסוג הסעד ולמסגרת הדיונית החלה. עם זאת, הבחירה בין פנייה לבורר לבין פנייה לבית המשפט תלויה בדחיפות, בסוג הסעד, בזהות הצד שנגדו מבוקש הצו, במיקום הנכסים ובשלב שבו נמצאת הבוררות.

מהו סעד זמני בבוררות מסחרית בין־לאומית?

סעד זמני הוא החלטה שניתנת לפני ההכרעה הסופית בסכסוך, במטרה למנוע מצב שבו ההליך כולו יהפוך ללא יעיל.

לדוגמה, אם צד לסכסוך עומד להעביר מניות לצד שלישי, לחשוף מידע סודי, לרוקן חשבון בנק או למכור נכס מרכזי, פסק בוררות שיינתן בעוד שנה עלול להגיע מאוחר מדי. הסעד הזמני נועד “להקפיא” את המצב, לשמור על הנכסים או למנוע פעולה בלתי הפיכה עד שהבורר יכריע בסכסוך.

במילים פשוטות: הסעד הזמני אינו קובע מי צודק בסוף, אלא מבטיח שההכרעה הסופית עדיין תהיה רלוונטית.

אילו סעדים זמניים ניתן לבקש?

במסגרת בוררות מסחרית בין־לאומית, או בסיוע בית המשפט התומך בהליך, ניתן לבקש כמה סוגים של סעדים זמניים:

צו מניעה

צו שמורה לצד להימנע מביצוע פעולה מסוימת. לדוגמה: איסור למכור מניות, איסור להשתמש בקניין רוחני, איסור לפנות ללקוחות מסוימים, איסור להעביר מידע סודי או איסור לבצע פעולה שמפרה את ההסכם.

צו עשה

צו שמחייב צד לבצע פעולה זמנית. לדוגמה: להשיב מסמכים, להחזיר גישה למערכת מידע, להמשיך לספק שירות חיוני לתקופה מסוימת, או להעביר מידע הדרוש להמשך פעילות עסקית.

עיקול זמני

סעד שמטרתו למנוע הברחת נכסים או כספים, כדי להבטיח שיהיה ממה להיפרע אם יינתן פסק בוררות לטובת המבקש. כאשר מדובר בעיקול על חשבון בנק, נכס מקרקעין, מניות או נכסים המוחזקים אצל צדדים שלישיים, במקרים רבים תידרש מעורבות של בית המשפט לצורך מתן הסעד או אכיפתו בפועל.

צו לשמירת מניות או זכויות בחברה

רלוונטי במיוחד בסכסוכי בעלי מניות, השקעות, מיזמים משותפים או עסקאות רכישה. צו כזה יכול למנוע העברת מניות, דילול, שינוי זכויות או ביצוע פעולה תאגידית שתשנה את מאזן הכוחות לפני ההכרעה.

צו לשמירת סודיות או מידע עסקי

בסכסוכי טכנולוגיה, הפצה, קניין רוחני, השקעות או פיתוח מוצר, המידע הוא לעיתים הנכס המרכזי. ניתן לבקש צו שמונע שימוש, העברה או גילוי של סוד מסחרי, קוד מקור, מאגר לקוחות, נתוני מחיר, מסמכים מסחריים או מידע רגיש אחר.

צו לשמירת ראיות

כאשר קיים חשש שמסמכים, נתונים, קבצים, תכתובות או ראיות דיגיטליות יימחקו או ישונו, ניתן לבקש סעד שמחייב צד לשמור על הראיות ולא לבצע בהן שינוי.

סעדים חריגים לשימור ראיות

במקרים חריגים במיוחד, כאשר יש חשש ממשי להשמדת ראיות, ניתן לשקול פנייה לבית המשפט לצווים חריפים יותר, כגון צו לתפיסת נכסים או ראיות. מדובר בסעדים קיצוניים, שניתנים בזהירות רבה ובדרך כלל מחייבים מעורבות שיפוטית.

בורר או בית משפט: למי פונים?

זו השאלה האסטרטגית המרכזית. עצם קיומה של תניית בוררות אינו אומר בהכרח שבכל מצב יש לפנות רק לבורר. מצד שני, פנייה לבית המשפט לקבלת סעד זמני אינה נחשבת בדרך כלל, כשלעצמה, לוויתור על הבוררות, בכפוף ללשון ההסכם ולנסיבות המקרה. במקרים רבים, בית המשפט מסייע לבוררות ולא מחליף אותה.

הבחירה תלויה בסוג הסעד ובשלב ההליך.

הכלל המעשי הוא כזה: כאשר הסעד נוגע ישירות לצדדים לבוררות והבורר כבר מונה — פנייה לבורר יכולה להיות יעילה ודיסקרטית יותר. כאשר נדרש צו כלפי צד שלישי, עיקול, פעולה אכיפתית או סעד דחוף לפני מינוי בורר — פנייה לבית המשפט תהיה במקרים רבים המסלול המעשי יותר.

מתי נכון לפנות לבורר?

פנייה לבורר מתאימה במיוחד כאשר:

• הבוררות כבר החלה.
• הבורר כבר מונה.
• הסעד נוגע לצדדים הישירים להסכם הבוררות.
• אין צורך בצו כלפי בנק, רשם, רשות או צד שלישי.
• הצדדים רוצים לשמור על דיסקרטיות.
• הסעד דורש הבנה של ההסכם, העסקה והרקע המסחרי.

לדוגמה, אם צד להסכם הפצה בין־לאומי משתמש במידע סודי שקיבל במסגרת ההתקשרות, או אם שותף במיזם משותף מפר התחייבות חוזית ברורה — הבורר עשוי להיות הכתובת הטבעית לצו זמני.

מתי נכון לפנות לבית המשפט?

פנייה לבית המשפט מתאימה יותר כאשר:

• הבורר עדיין לא מונה.
• יש דחיפות מיידית.
• צריך צו כלפי צד שלישי.
• נדרש עיקול זמני.
• הנכסים נמצאים בישראל.
• יש צורך באכיפה מיידית.
• צריך להכיר ולאכוף צו זמני של בורר זר.
• יש חשש שהמתנה לבורר תגרום נזק בלתי הפיך.

לדוגמה, אם חברה זרה מחזיקה כספים בחשבון בנק בישראל ומתחילה להעביר אותם לחו״ל, פנייה לבית המשפט בישראל עשויה להיות הדרך האפקטיבית ביותר לבקש עיקול זמני.

מה צריך להוכיח כדי לקבל סעד זמני?

סעד זמני אינו ניתן באופן אוטומטי. מי שמבקש צו מניעה, עיקול או סעד זמני אחר צריך להראות שיש הצדקה להתערבות מוקדמת עוד לפני ההכרעה הסופית.

בדרך כלל נבחנים כמה שיקולים ותנאים מרכזיים, בהתאם לסוג הסעד, למסגרת הדיונית ולנסיבות המקרה:

זכות לכאורה

המבקש צריך להראות שיש לו טענה רצינית וסיכוי ממשי בתביעה. הוא לא צריך להוכיח את כל התיק בשלב זה, אך עליו להציג בסיס עובדתי ומשפטי ראשוני.

מאזן הנוחות

הבורר או בית המשפט ישאלו איזה נזק ייגרם לכל צד. אם אי־מתן הצו יגרום למבקש נזק חמור או בלתי הפיך, בעוד שמתן הצו יגרום למשיב נזק מוגבל וזמני — הדבר מחזק את הבקשה.

דחיפות

סעד זמני נועד למצבים שבהם יש צורך בפעולה מהירה. שיהוי בהגשת הבקשה עלול לפגוע בסיכוייה, משום שהוא מעיד שהסעד אינו באמת דחוף.

ניקיון כפיים ותום לב

מבקש הסעד חייב להציג את התמונה המלאה, כולל עובדות שאינן נוחות לו. הסתרת מידע, הגזמה או שימוש בסעד זמני ככלי לחץ פסול עלולים להביא לדחיית הבקשה.

מידתיות

הסעד צריך להיות מדויק ולא רחב מדי. אם אפשר להגן על הזכות באמצעות צו מצומצם יותר, ייתכן שהבורר או בית המשפט יעדיפו פתרון מידתי.

ערובה לפיצוי

במקרים רבים, המבקש יידרש להפקיד ערובה או התחייבות לפצות את הצד השני אם יתברר בהמשך שהצו ניתן שלא בצדק. זהו מנגנון חשוב שמאזן בין הצורך בהגנה מהירה לבין הסיכון בפגיעה בלתי מוצדקת בצד שכנגד.

האם אפשר לקבל סעד זמני לפני שהבורר מונה?

כן. במקרים דחופים, כאשר הבורר עדיין לא מונה, פנייה לבית המשפט עשויה להיות אפשרות מעשית ולעיתים אף חיונית.

לדוגמה, אם צד עומד להעביר מניות בתוך ימים, למחוק מסמכים, להעביר כספים לחו״ל או להשתמש במידע סודי, אין תמיד זמן להמתין למינוי בורר. במצב כזה ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד זמני, ובהמשך לנהל את ההליך העיקרי בבוררות.

חשוב להדגיש: פנייה לבית המשפט לצורך סעד זמני אינה בהכרח סותרת את הסכם הבוררות. להפך, היא יכולה להיות פעולה שנועדה לשמור על יעילות הבוררות עד שההליך יתחיל בפועל.

האם צו של בורר זר ניתן לאכיפה בישראל?

צו זמני שניתן על ידי בורר מחוץ לישראל אינו ניתן, ככלל, לאכיפה אוטומטית בישראל. במקרים רבים יש צורך לפנות לבית המשפט בישראל בבקשה מתאימה להכרה, לאכיפה או לסעד מסייע, כדי לאפשר אכיפה כלפי נכסים, בנקים או גורמים המצויים בישראל.

לדוגמה, אם בורר בלונדון נתן צו זמני האוסר על חברה להעביר נכסים המצויים בישראל, ייתכן שיהיה צורך לפנות לבית המשפט הישראלי כדי לאכוף את הצו בפועל. בית המשפט לא אמור לדון מחדש בסכסוך כולו, אלא לבחון אם מתקיימים התנאים להכרה ואכיפה של הסעד הזמני.

אחד ההיבטים המרכזיים במסגרת החוק החדש הוא הסדרה ברורה יותר של האפשרות להסתייע בבתי המשפט בישראל גם ביחס לסעדים זמניים שניתנו במסגרת בוררות בין־לאומית, בכפוף לתנאי החוק.

האם ניתן לקבל סעד זמני במעמד צד אחד?

במקרים חריגים, כן. סעד זמני במעמד צד אחד עשוי להינתן כאשר עצם מתן ההודעה לצד השני עלול לסכל את הסעד, והכול בכפוף לתנאים המחמירים החלים על בקשה מסוג זה. לדוגמה, כאשר יש חשש שהצד השני יבריח נכסים, ימחק ראיות, יעביר מניות או יחשוף מידע סודי מיד עם קבלת הודעה.

עם זאת, מדובר בסעד חריג. מי שמבקש אותו חייב לעמוד ברף גבוה במיוחד של תום לב וגילוי מלא. עליו להציג בפני הבורר או בית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות, גם כאלה שמחלישות את הבקשה.

אם יתברר שהמבקש הסתיר מידע או הציג תמונה חלקית, הסעד עלול להתבטל והוא עלול להיות מחויב בהוצאות משמעותיות.

מה הסיכון בבקשת סרק לסעד זמני?

סעד זמני הוא כלי חזק, ולכן שימוש לא אחראי בו עלול לפגוע במבקש עצמו.

בקשה לא מוצדקת, מוגזמת או כזו שמוגשת בעיקר כדי להפעיל לחץ מסחרי על הצד השני, עלולה לגרום לכמה נזקים:

• חיוב בהוצאות.
• פגיעה באמינות המבקש מול הבורר או בית המשפט.
• דרישה להפקיד ערובה גבוהה.
• חשיפה לפיצוי הצד השני אם נגרם לו נזק מהצו.
• פגיעה במו״מ או ביחסים המסחריים.
• יצירת רושם שהמבקש עושה שימוש טקטי לרעה בהליך.

לדוגמה, אם ניתן צו שמונע מחברה להשלים עסקה, ולאחר מכן מתברר שלא הייתה הצדקה לכך, החברה שנפגעה עשויה לדרוש פיצוי בגין הנזק שנגרם לה. לכן, לפני שמבקשים סעד זמני, יש לבדוק היטב את הראיות, הדחיפות, מאזן הנוחות והסיכון הכספי.

דוגמאות למצבים שבהם סעד זמני יכול להיות קריטי

מניעת העברת מניות

בסכסוך בין בעלי מניות ממדינות שונות, אחד הצדדים מנסה להעביר מניות לצד שלישי בניגוד להסכם. צו מניעה זמני יכול לשמור על מבנה האחזקות עד להכרעה.

שמירת סוד מסחרי

חברת טכנולוגיה טוענת ששותף עסקי זר משתמש בקוד מקור, אלגוריתם, מאגר לקוחות או מידע טכני שנמסר לו במסגרת ההסכם. צו זמני יכול למנוע שימוש או העברה של המידע.

עיקול נכסים בישראל

חברה זרה חייבת כספים לפי הסכם, אך מחזיקה נכסים או כספים בישראל. אם קיים חשש להברחת נכסים, ניתן לשקול פנייה לבית המשפט בישראל בבקשה לעיקול זמני.

שימור מצב קיים בפרויקט

בפרויקט תשתית, פיתוח או אספקה, אחד הצדדים עומד לבצע פעולה שתשנה את מצב הפרויקט באופן בלתי הפיך. סעד זמני יכול לשמר את המצב עד להכרעה.

שמירת ראיות דיגיטליות

כאשר קיים חשש שמידע במערכות מחשוב, תכתובות, קבצים, קוד או לוגים יימחקו, ניתן לבקש צו לשמירת ראיות עד להמשך הבוררות.

למה חשוב לכלול סעיף סעדים זמניים בהסכם הבוררות?

סעיף בוררות טוב אינו מסתפק בקביעה שכל סכסוך יידון בבוררות. הוא צריך להתייחס גם לשאלה מה קורה כאשר דרוש סעד דחוף.

לעיתים מומלץ לקבוע במפורש כי הצדדים רשאים לפנות לבורר או לבית משפט מוסמך לצורך קבלת סעדים זמניים, דחופים או שמירתיים, בלי שהדבר ייחשב, כשלעצמו, ויתור על הבוררות.

נוסח אפשרי:

“אין בהוראות סעיף הבוררות כדי למנוע מכל צד לפנות לבורר או לכל בית משפט מוסמך לצורך קבלת סעדים זמניים, דחופים או שמירתיים, לרבות צווי מניעה, עיקולים, צווים לשמירת נכסים, צווים לשמירת סודיות או צווים לשמירת ראיות, וזאת מבלי שהדבר ייחשב כוויתור על הסכם הבוררות.”

ניסוח כזה מונע מחלוקות מיותרות ומאפשר לצדדים לפעול במהירות כאשר יש צורך אמיתי.

שאלות נפוצות

סיכום: הסעד הזמני הוא מה ששומר על הבוררות אפקטיבית

בוררות בין־לאומית אינה מסתכמת בפסק הסופי. במקרים רבים, השאלה הקריטית היא מה קורה עד אז: האם נכסים יישמרו, האם מניות לא יועברו, האם סודות מסחריים לא ייחשפו, והאם פסק הבוררות העתידי יהיה ניתן למימוש.

חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית בישראל מחזק את הכלים הזמניים במסגרת הבוררות, ומאפשר שילוב יעיל יותר בין סמכות הבורר לבין סיוע בית המשפט. הבורר מתאים לסעדים בין הצדדים ולהכרעות דיסקרטיות ומהירות. בית המשפט חיוני כאשר נדרשת אכיפה, עיקול, פעולה מול צד שלישי או סעד לפני מינוי הבורר.

המסר העסקי הוא ברור: כאשר מנסחים סעיף בוררות בין־לאומית, אסור לחשוב רק על פסק הבוררות הסופי. צריך לחשוב גם על יום המשבר, מה יקרה אם צד ינסה להעביר נכסים, למחוק ראיות, לחשוף מידע, למכור מניות או לסכל את ההליך.

סעיף בוררות נכון צריך לכלול מנגנון ברור לסעדים זמניים. ובמקרה של סכסוך, הבחירה הנכונה בין פנייה לבורר לבין פנייה לבית המשפט יכולה להיות ההבדל בין פסק בוררות אפקטיבי לבין ניצחון שנשאר על הנייר.

אודות המחבר — עו״ד משה כאהן

עו״ד משה כאהן עומד בראש משרד עורכי דין בתל אביב המתמחה במשפט עסקי ומסחרי, דיני חברות, ליטיגציה מסחרית, עסקים משפחתיים, ירושה ועיזבון, חברות הייטק, דיני עבודה וייצוג בהליכים משפטיים ובבוררויות. עו"ד כאהן משמש כבורר בסכסוכים עסקיים ומסחריים.

עו״ד כאהן הוא מחבר הספר “סכסוכי שותפים בעולם העסקי”, חבר בוועדת התאגידים של לשכת עורכי הדין, ייסד ועמד בראש המרכז לגישור בין עורכי דין מטעם המוסד הארצי לגישור שליד לשכת עורכי הדין, ומשמש כרכז אקדמי ומרצה בקורסים בתחומי עסקים, משפט, משפחה ודיני עבודה למנהלים במרכז למשפט מסחרי באוניברסיטת בר־אילן.