בוררות בתביעות נגזרות וסכסוכי בעלי מניות

סכסוכים בין בעלי מניות (המוכרים לעיתים כ"סכסוכי שותפים") נחשבים לאחד התחומים המורכבים והיצריים ביותר בעולם העסקי והמשפטי. כאשר עולה טענה כי בעל מניות קופח, או כי נושאי המשרה בחברה פעלו שלא כדין, מתעוררת השאלה המהותית בדבר הפורום המתאים לבירור המחלוקת: האם ניתן לברר טענות אלו במסגרת הליך בוררות, או שמא אופיין המיוחד של התביעות מחייב בירור בבית המשפט המחוזי במחלקה הכלכלית.

הבנת הגבולות והתנאים לניהול בוררות בתביעות קיפוח ובתביעות נגזרות היא קריטית לשם הגנה על אינטרס החברה ובעלי מניותיה.

ככלל, ייתכנו מקרים שבהם ניתן לברר בבוררות היבטים מסוימים של סכסוכי בעלי מניות, תביעות קיפוח ואף טענות בעלות מאפיינים נגזרים. אפשרות זו רלוונטית בעיקר בחברות פרטיות, והיא כפופה למכלול נסיבות ושיקולים משפטיים, ובהם: לשון תניית הבוררות, זהות הצדדים הכפופים לה, אופי הסעדים המבוקשים, והשאלה האם נדרש פיקוח שיפוטי או האם מעורבים אינטרסים של גורמים נוספים שאינם צד ישיר להתדיינות .

מהי תביעה נגזרת וכיצד היא קשורה לבוררות?

תביעה נגזרת היא הליך משפטי ייחודי המוסדר בחוק החברות במסגרתו בעל מניה או דירקטור תובע בשם החברה נגד צד שלישי או נגד נושא משרה בה. עילת התביעה מתגבשת כאשר נגרם לחברה נזק, אולם מסיבות שונות — לרוב בשל ניגוד עניינים של מקבלי ההחלטות — החברה אינה פועלת לגביית חובותיה או למיצוי זכויותיה.

הגישה המקובלת הייתה שתביעות כאלו אינן ניתנות להעברה לבוררות בשל האינטרס הציבורי והצורך המובנה בפיקוח שיפוטי הדוק על הליכים אלו והחשש מהשלכות אפשריות על בעלי עניין נוספים בחברה שאינם צד להסכם הבוררות .

כיום, ניתן לזהות שינוי מסוים בגישה זו, כאשר קיימת נכונות של בתי המשפט במקרים מסוימים, לאפשר העברת מחלוקות כאלו לבוררות.

עם זאת, חשוב להדגיש כי העברה זו אינה מתבצעת באופן אוטומטי. על הערכאה השיפוטית לבחון, בין היתר, את היקפה של תניית הבוררות בין הצדדים, את זהות הצדדים הכפופים לה, את הצורך בפיקוח שיפוטי על ניהול ההליך, את האפשרות שההליך ישפיע על גורמים שאינם צדדים ישירים להסכם, ואת סוג הסעדים המבוקשים.

כאמור, שאלת ההתאמה לבוררות מחייבת בחינה פרטנית ומעמיקה של המסמכים המחייבים, מהות ההליך והסעדים המבוקשים .

השינוי בפסיקה: העברת תביעות נגזרות ותביעות קיפוח לבוררות

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בפסיקה הישראלית ביחס לפורום הראוי לבירור סכסוכים תאגידיים. בתי המשפט הכירו בכך שגם סכסוכים מורכבים בתוך החברה, כגון תביעות נגזרות ותביעות בגין בגין קיפוח המיעוט, עשויים להתברר במסגרת בוררות, וזאת בכפוף להתקיימותם של מספר תנאים מצטברים ושיקולים מהותיים שיפורטו להלן.

1. קיומה של תניית בוררות רחבה

   הבסיס המשפטי להוצאת סכסוך מסמכות ביהמ"ש והעברתו, לבוררות נעוץ בהסכמת הצדדים. כדי לבסס טענה להעברת סכסוך תאגידי לבוררות, נדרשת בדרך כלל תניית בוררות רלוונטית דיה מבחינת היקפה וזהות הגורמים הכפופים לה. אין די בקיומה של תניה כללית; יש לבחון בנפרד ובאופן דקדקני אם החברה עצמה, בעלי המניות ונושאי המשרה אכן כפופים לתניה זו ובאיזו מידה היא חלה על עילות התביעה הספציפיות שהועלו. בחינה זו הכרחית לאור העובדה שתביעה נגזרת מערבת זכויות של החברה כישות משפטית נפרדת, אשר לא תמיד חתומה באופן ישיר על ההסכמים הכוללים את תניית הבוררות .

2. אישור מראש של בית המשפט

   גם במקרים בהם קיימת תניית בוררות רחבה לכאורה, הסמכות להורות על עיכוב הליכים והעברת התיק לבוררות נותרת בידי בית המשפט. במסגרת זו, עשויה להתעורר מחלוקת בשאלה אם ראוי לעכב את ההליך בביהמ"ש ולהעבירו לבוררות עקב תניית בוררות בהסכם בין הצדדים או בתקנון החברה.

   בית המשפט ישקול, בין היתר, את זהות הצדדים הכפופים לתניה, את מידת השפעת ההליך על בעלי מניות או גורמים אחרים שאינם צד לבוררות, ואת מהות הסעדים המבוקשים .

   בהקשר זה, קיימת הבחנה מהותית בין סעדים כספיים שניתן להעביר ביתר קלות לבוררות לבין סעדים הצהרתיים או אופרטיביים שהינם בעלי אופי קוגנטי. קיימים סעדים או רכיבים מסוימים שההתאמה שלהם לבוררות מוגבלת או מעוררת קושי משפטי ניכר. הדבר נכון במיוחד במקרים הבאים:

   • כאשר נדרש פיקוח שיפוטי מתמשך על פעולות החברה.
   • כאשר לסעד המבוקש יש השלכה רחבה "כלפי כולי עלמא", מעבר למערכת היחסים שבין הצדדים הישירים לבוררות.
   • כאשר אופיו של הסעד מחייב התערבות של בית המשפט מכוח סמכויותיו הייחודיות בחוק החברות.

   לפיכך, אם התביעה דורשת סעדים מסוג זה, עשויה להתעורר מגבלה מהותית על בירורה בבוררות. בפרט, כאשר מתבקש סעד של פירוק חברה או סעד בעל השלכה רוחבית דומה, ינקוט בית המשפט בזהירות רבה ולא יסכים למסור את העניין להכרעת בורר, שכן סמכויות אלו שמורות לערכאה השיפוטית המוסמכת בלבד.

סכסוכי בעלי מניות בתוך חברות פרטיות

ההבחנה בין חברות פרטיות לחברות ציבוריות מהווה נדבך מרכזי בבחינת התאמתו של סכסוך תאגידי לבירור במסגרת בוררות.

בחברות פרטיות, ובייחוד כאשר מדובר בסכסוך פנימי בין מספר מצומצם של בעלי עניין (כגון חברות משפחתיות או "חברות מעטים"), עשויה להיות נכונות רבה יותר מצד הערכאות השיפוטיות לבחון את העברת המחלוקת לבוררות.

עם זאת, חשוב להבהיר כי אין מדובר בכלל מוחלט או אוטומטי; ההכרעה בשאלת הפורום הראוי תלויה במבנה הסכסוך, בלשון תניית הבוררות ובהיקפה, ובסוג הסעדים המבוקשים במסגרת ההליך .

במסגרת בחינה זו, עולה לעיתים קרובות שאלת סיווגה של תביעת הקיפוח. כאשר תביעת קיפוח מתמקדת בעיקר בסעד כספי בין בעלי מניות הכפופים לתניית בוררות. יחד עם זאת, אין בכך משום מבחן יחיד או מכריע. על המבקש להעביר את הסכסוך לבוררות להראות כי טענות הקיפוח אינן מעוררות שאלות קוגנטיות רחבות, וכי בחינת אופי העילות והסעדים הנלווים מאפשרת הכרעה בפורום פרטי מבלי לפגוע באינטרסים מוגנים של צדדים שלישיים .

סוגיה מורכבת נוספת נוגעת לזהות הנתבעים, ובפרט כאשר מדובר בתביעות נגד נושאי משרה.

כאשר מדובר בחברה ציבורית ובטענות שעשויות להשפיע על ציבור משקיעים או על אינטרסים ציבוריים רחבים יותר, מתעורר קושי מוגבר בהעברת ההליך לבוררות בשל אופי ההוראות הקוגנטיות המגנות על השוק. לעומת זאת, בחברה פרטית ובמסגרת סכסוך בעל אופי אישי יותר, עשויה להיות התאמה רבה יותר לבוררות, וזאת בכפוף לנסיבות המקרה הספציפיות ולסוג הסעדים הנדרשים. במקרים אלו, כאשר הסכסוך הוא לרוב עסקי ואישי במהותו, הבוררות מציעה מספר יתרונות מובנים:

• פתרונות מותאמים: במקרים המתאימים ובכפוף להסכמות המפורשות של הצדדים, לבורר עשוי להיות מרחב גמישות מסוים בניהול ההליך ובגיבוש פתרונות מעשיים לסיום הסכסוך. גמישות זו עשויה לבוא לידי ביטוי בקביעת מנגנוני "היפרדות" (Buy-out) או מנגנוני התמחרות (כגון BMBY) המותאמים לצרכים הייחודיים של החברה ובעלי מניותיה, ובלבד שהדבר תואם את מסגרת הסמכות שהוקנתה לבורר ואת הדין המהותי הרלוונטי .
• צמצום חשיפה פומבית: ניהול סכסוך תאגידי בבית המשפט כרוך מטבעו בחשיפה פומבית לרבות חשיפה אפשרית של מסמכים פנימיים, אסטרטגיות עסקיות ומחלוקות אישיות, דבר שעלול להסב נזק תדמיתי ועסקי לחברה ולבעלי העניין בה, מול ספקים, לקוחות ומוסדות פיננסיים. בוררות עשויה, להפחית את רמת הפומביות של הסכסוך ביחס להליך המתנהל בבית משפט. עם זאת, יש לזכור כי היקף הסודיות של הבוררות בפועל תלוי בהסכמות החוזיות בין הצדדים, בצורכי אכיפה עתידיים ובנסיבות המשפטיות של המקרה, ואינו מהווה חסינות מוחלטת מפני חשיפה .

לאור האמור, הבחירה במסלול הבוררות בחברות פרטיות מחייבת תכנון מוקדם וניסוח קפדני של תניות הבוררות, תוך מודעות למגבלות הכוח של הבורר ולצורך האפשרי במעורבות שיפוטית בנקודות זמן קריטיות של חיי החברה.

האתגרים בניהול בוררות בתביעות נגזרות

לצד היתרונות הגלומים במוסד הבוררות ביישוב סכסוכים תאגידיים, קיימים אתגרים ייחודיים ומורכבים המחייבים התייחסות מעמיקה בעת ניהול הליכים בעלי אופי נגזר. אתגרים אלו נובעים מהמתח המובנה שבין אופיו הפרטי של הסכם הבוררות לבין אופייה הציבורי והפיקוחי של התביעה הנגזרת .

סוגיית הייצוג מהווה אתגר ראשון במעלה: בהליך שבו בעל מניה תובע בשם החברה, עולה השאלה המורכבת מי מוסמך לייצג את עמדת החברה בתוך הליך הבוררות, בייחוד כאשר התביעה מופנית נגד מנהליה או נושאי המשרה בה. מצב זה יוצר ניגוד עניינים פוטנציאלי המחייב קביעת מנגנונים דיוניים שיבטיחו כי קולה של החברה יישמע באופן עצמאי ובלתי תלוי בנתבעים.

בנוסף, סוגיית הפיקוח על הסדרי פשרה דורשת זהירות יתרה. כאשר מדובר בהליך בעל מאפיינים נגזרים, עצם קיומה של בוררות אינו מבטל את הצורך לבחון אם נדרש פיקוח של ביהמ"ש על סיום ההליך או על הסדר פשרה. לפיכך, אין להסתפק בהנחה שמספיק כי הבורר יהיה מוסמך או מיומן מספיק; יש לבדוק מהי המסגרת הדיונית והמשפטית הנדרשת בכל מקרה ומקרה כדי להבטיח שהפשרה אכן משרתת את טובת החברה כישות נפרדת, ולא רק את האינטרסים הצרים של הצדדים הישירים לסכסוך.

סיכום ומסקנות

בוררות עשויה להיות כלי יעיל ליישוב חלק מסכסוכי בעלי מניות, ובמקרים מסוימים גם מחלוקות בעלות מאפיינים נגזרים, במיוחד בחברות פרטיות וכאשר המחלוקת ממוקדת יחסית. עם זאת, התאמתה של הבוררות כפורום להכרעה בסכסוך צריכה להיבחן בכל מקרה לגופו, תוך מודעות למגבלות הכוח של הבורר ולצורך האפשרי במעורבות שיפוטית בנקודות זמן קריטיות .

במקרים המתאימים, בוררות עשויה לאפשר בירור ממוקד ודיסקרטי יותר של המחלוקת, תוך ניסיון לשמר את המרקם העסקי הרגיש של החברה. יחד עם זאת, איכות ההכרעה והשפעת ההליך על יחסי הצדדים תלויות בזהות המכריע, בהגדרת הסמכויות המוקנות לו בכתב המינוי ובניהול ההליך בפועל. ניהול הליך כזה דורש מומחיות משפטית ספציפית בדיני חברות ובוררות, תוך בחינה מדוקדקת של מהותה האמיתית של התביעה והסעדים המבוקשים .

על כותב המאמר

עו"ד משה כאהן מתמחה בליטיגציה מסחרית ובדיני חברות, ומשמש כבורר בסכסוכים עסקיים מורכבים. כבורר, עו"ד משה כאהן מציע מגוון מסלולי בוררות, לרבות בוררות חדשנית והכל בהתאמה לאופי הסכסוך העסקי.