עסקים משפחתיים הינם דבר שכיח, מוכר ומבורך ביותר במציאות העסקית ומובן כי לניהול עסק משפחתי יתרונות לא מבוטלים. יחד עם זאת, לעיתים מתעוררות מחלוקות בין בני המשפחה השותפים בעסק המשפחתי והיחסים בין הצדדים עלולים להידרדר ולהעכיר ואף להגיע לכדי מבוי סתום בניהול העסק או החברה.
היפרדות בלתי נמנעת
במקרים של סכסוכים, מתעוררת השאלה הקשה כיצד יש לבצע את תהליך ההיפרדות בין הצדדים, דהיינו, איזה צד יצא מן העסק המשפחתי תמורת תשלום חלקו ואיזה צד ימשיך לנהל אותו לבדו. פירוק עסק משפחתי לרוב אינו על הפרק שכן העסק פעיל. המצב מורכב במיוחד כאשר מדובר על עסקים משפחתיים אשר השליטה בהם נחלקת בין שני צדדים בחלקים שווים. סוגיה מורכבת זו נידונה לאחרונה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, בת.א. (נצ') 27213-05-10 נעים מזאוי נ' סוהיל מזאוי [פורסם בנבו] 12.11.12.
צפה עכשיו בסרטון בנושא זה:
מהם הקונפליקטים הקלאסיים בעסק משפחתי? רשימה
כיצד לבחור יועץ לעסק משפחתי? דגשים חשובים
פרשת מזאוי
מזאוי מתנות ומזכרות בע"מ הינה חברה משפחתית, אשר הוקמה בשנת 1972 בידי שלושה אחים. בשנות התשעים מכר אחד האחים את חלקו בעסק לשני אחיו, כך שהחזיקו בחלקים שווים ובשנת 2005 הלך לעולמו אחד משני האחים שנותרו בחברה ושני בניו (להלן- "הבנים") ירשוהו בחלקים שווים- עשרים וחמישה אחוזים בעסק לכל אחד.
ברבות הימים היחסים בין הבנים ודודם שנותר בעסק המשפחתי, עלו על שרטון. מטבע הדברים, הסכסוך שנתגלע בין הצדדים לווה באמוציות רבות ובסופו של דבר הגיע לכדי כך שלא היה ביכולתם של בני המשפחה המסוכסכים להמשיך לנהל ביחד את העסק המשפחתי, במתכונתו הנוכחית. שני הבנים טענו כי דודם גרם לשיבוש הפעילות של החברה המשפחתית ובשל התנהגותו הגיע העסק המשפחתי למבוי סתום. הדוד טען, מאידך, כי הבנים ניסו להשתלט על החברה המשפחתית, תוך שנישלו אותו מכל גישה לעסק, במטרה לנטרלו. יש לציין כי בעבר "פוצל" הניהול בחברה, כאשר עסקה בשיווק מתנות, מזכרות ותכשיטים בשוק הסיטונאי בניהולו של הדוד ובשוק הקמעונאי תחת אחריותם של שני הבנים, אולם החל משנת 2008 עבר העסק המשפחתי להתמקד בשוק הקמעונאי בלבד. על-כן ומאחר ולטענת הדוד, מנעו ממנו שני הבנים להכניס מנהל אובייקטיבי חיצוני לפעילות הקמעונאית, טען הדוד כי אין ביכולתו לנהל את העסק במתכונתו הנוכחית ומכאן שאין לבצע התמחרות, אלא יש להורות לשני הבנים לקנות את מניותיו.
הצדדים הסכימו כי אין מנוס אלא להביא את השותפות העסקית ביניהם לסיומה ואולם נחלקו בשאלה כיצד עליהם לבצע היפרדות זו. פירוק עסק משפחתי לא עמד כלל על הפרק שכן מדובר היה בחברה פעילה. הבנים פנו לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לכפות על דודם לבצע "התמחרות" של העסק מסוג B.M.B.Y- Buy Me Buy You , או בעברית: במב"י BMBY
כידוע במבי הינו מנגנון בו הצדדים מסכימים מראש על התנאים בהם כל אחד מהם יציע סכום בו הוא מוכן לרכוש את החלק של משנהו בחברה, וזה שנותן את ההצעה הגבוהה יותר יממש אותה, "יקנה החוצה" את החלק השני ויישאר עם העסק.
לחילופין, דרשו הבנים[1] כי בית המשפט יכפה על דודם למכור להם את חלקו בעסק המשפחתי תמורת 25 מיליון ש"ח, בהתאם למשא ומתן שניהלו הצדדים (ופוצץ) בטרם פנו לבית המשפט. יש לציין כי הערכת המומחה אשר מינה בית המשפט היתה כי שוויו של העסק המשפחתי באותה העת נע בין 45.5 ל-47.6 מיליון ש"ח. הדוד, לעומת זאת, התנגד לביצוע ההתמחרות וביקש מבית המשפט להורות לשני הבנים לרכוש, כבקשתם בכתב התביעה, את חלקו בחברה המשפחתית ואולם, לשיטתו שווי מניות החברה באותה העת עמד על כ-90 מיליון ש"ח.
הדיון בבית המשפט
בית המשפט המחוזי בנצרת הגיע לכדי מסקנה כי הצדדים לעסק המשפחתי הגיעו למבוי סתום ואין באפשרותם אלא להיפרד. משכך, נדרש לדון בתביעתם של הבנים לפי סעיף 191(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 הקובע כי: ""התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה". בית המשפט הדגיש כי סעיף 191(א) לחוק החברות אומנם קובע כי ניתן להורות לאחד הצדדים לרכוש את מניותיו של משנהו, אך אינו קובע איזה צד ירכוש- "המקפח" או "המקופח". כמו-כן, הוסיף ביהמ"ש כי על השימוש בסמכותו לכפות רכישת מניות להיעשות בזהירות רבה, רק מקום בו אין אמצעים מתונים יותר למניעת הקיפוח, מאחר ומדובר בחריג לכלל לפיו אין בית המשפט מתערב בענייניה הפנימיים של חברה. לשיטת בית המשפט, עמדו בפניו, אפוא, שלוש אופציות לביצוע ההיפרדות בין הצדדים: כפייה על הדוד למכור מניותיו, כפיית התמחרות וכפייה על החברה עצמה לקנות מחצית ממניותיה.
בית המשפט המחוזי בנצרת פסק כי המקרה דנן אינו נופל לגדר המקרים "הקלאסיים" של סעד למקרה של קיפוח, בהם עוסק סעיף 191(א) לחוק החברות. עניינו אינו במצב בו ישנם בעלי מניות מיעוט, אשר בעלי השליטה בחברה מתעשרים בצורה בלתי-הוגנת על חשבונם, או אז ישנה הצדקה לכפות על אלו האחרונים לרכוש את מניות המיעוט. עסקינן במצב של חלוקה שוויונית של השליטה בחברה בין הצדדים ועל-כן, "אין הצדקה משפטית (ואף לא מוסרית) לאכוף מראש על צד מסוים לרכוש את מניותיו של הצד האחר" (ההדגשה במקור). על-כן, פסק בית המשפט כי הדרך הראויה וההוגנת ביותר הינה ביצוע התמחרות בין הצדדים. בית המשפט הוסיף ופסק: " אמנם אין חולק כי הנתבע [הדוד] אינו שותף בניהול העסק המשפחתי מזה שנים ותחום זה נותר באופן בלעדי בידי הבנים, ברם אין עובדה זו, כשלעצמה, מצדיקה דחיית פתרון ההתמחרות, ואין כל מניעה שהדוד – אם יזכה בהתמחרות – הוא שימשיך להפעיל את העסק המשפחתי כ"עסק חי", בין בעצמו ובין באמצעות משקיע חיצוני מטעמו, שייקח על עצמו באופן מלא את ניהול העסק".
הנה כי כן, תהליך ההיפרדות בין שותפים עסקיים ופירוק שותפות עסקית, הינם תהליכים שאינם פשוטים כלל ועיקר. קל וחומר, כאשר עסקינן בבני משפחה מסוכסכים בעניין העסק המשפחתי המשותף. כאשר מדובר בשותפות עסקית רגילה, לתת משקל לעניין פירוק השותפות העסקית עוד בשלבים הראשונים של יצירת השותפות העסקית, פתיחת החברה או הקמת השותפות. ברם, כאשר מדובר בעסק משפחתי, בדרך כלל, הדבר לא ניתן לביצוע מראש, ומקרים לא מועטים נזקקים הצדדים לסיועו של בית המשפט ע"מ להפריד את השותפות העסקית שביניהם.
בעניין מזאוי עמד בית המשפט על השיקולים החולשים על הסוגיה ונדמה שכיוון לתוצאה המאזנת ביותר בין עמדות הצדדים. גישת בית המשפט בעניין זה היתה, שבמקרה של סכסוך אין זכות קנויה לבן משפחה אשר אינו עובד בעסק באופן פעיל, לכך שמניותיו יירכשו על ידי הצדדים האחרים, אלא שיכול וביהמ"ש יותיר את פתרון הסכסוך והמבוי הסתום להתמחרות (במב"י) בין הצדדים.
כיצד מונעים סכסוכים בתוך עסקים משפחתיים? צפה בסרטון:
