צפה עכשיו בהרצאה: "סכסוך בין שותפים. מה ניתן לעשות. עו"ד משה כאהן"
רקע
נושאי המשרה הם קברניטיה הבכירים של חברה האמונים על ניהולה. על פי חוק החברות, תשנ"ט-1999, הדירקטורים, המנכ"ל, הסמנכ"לים וכל מנהל אחר הכפוף ישירות למנכ"ל הינם בבחינת "נושאי משרה". נושאי המשרה נושאים בסמכויות רחבות מאוד ואחריות רבה באשר לניהול החברה ומתפקידם לקדם את טובתה ולהשיא את רווחיה. דה עקא, לעיתים המציאות מלמדת כי נושאי המשרה אינם מבצעים את תפקידם כהלכה. במקרים רבים מקורו של הליקוי מונח בניגוד עניינים במסגרתו מעדיפים נושאי המשרה את טובתם האישית על-פני טובת החברה. על-כן, קובע חוק החברות חובות המוטלות על נושאי המשרה במסגרת תפקידם ומאפשר לחברה לתבוע אותם במקרה של הפרתן.
חובת הזהירות
סעיף 252 לחוק החברות קובע כי כל נושא משרה חב לחברה "חובת זהירות". משמעות הדבר שכל נושא משרה מחויב לבצע תפקידו כפי שהיה פועל "נושא משרה סביר" ואילו החברה רשאית לתבוע בנזיקין נושא משרה אשר התרשל בתפקידו וגרם לה בכך נזק. השאלה המתבקשת היא כיצד אמור לפעול נושא משרה סביר? הרי שלנושאי המשרה מוקנה שיקול-הדעת העסקי לנהל את ענייני החברה ומתוקף תפקידם עליהם לקבל החלטות ולקחת סיכונים.[1] מטבע הדברים, לעיתים נושאי משרה יטעו ואין הדבר מהווה עילה לתביעה.
באופן כללי, ניתן לומר כי בתי-המשפט לא יתערבו בהחלטותיהם של נושאי המשרה רק משום שהוכח בדיעבד כי יכולים היו לקבל החלטה עסקית טובה יותר, אלא יתערבו אך ורק מקום בו ייווצר הרושם כי החלטותיו התקבלו בצורה בלתי-מקצועית, משיקולים זרים או היו נגועות באינטרס אישי.[2] למשל, כאשר נושאי המשרה אישרו מכירת נכסים של החברה לקרוביהם במחירים הנמוכים משמעותית ממחירי השוק או כשהדירקטורים לא ידעו על הנעשה בחברה ולא נכחו בישיבותיה במשך שנים, בעוד מנהליה הבכירים (האמורים להיות תחת פיקוחם) פעלו בה תוך הפרת החוק.
במסגרת פסיקתם לוקחים בתי-המשפט בחשבון את אופי העסקה/הפעולה הנידונה בפניהם ואת מכלול נסיבות העניין. דהיינו, דין עסקה עם בעל-השליטה בחברה או דין עסקה שהיקפיה גדולים אינו כדין פעולה פשוטה ושגרתית. בתי-המשפט בוחנים הן את סבירות ההחלטה שהתקבלה (ותוצאותיה) והן את אופי הליך קבלת ההחלטות. כלומר, ככל שההחלטה התקבלה בהליך קצר יותר, ללא דיון מעמיק ובצורה בלתי-מקצועית כך עולה הסבירות כי ביהמ"ש יפסוק כי נושא המשרה התרשל במילוי תפקידו.
יצויין כי חוק החברות קובע במפורש כי מחובתו של כל נושא משרה להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמי ולפעול לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לעניין. במקרים בהם קבוצת נושאי משרה התרשלה (לרוב, הדירקטוריון כולו) בוחן בית-המשפט את אחריותו של כל אחד מנושאי המשרה באופן אישי.[3] במסגרת זו, דירקטור שלא השתתף בהחלטה בלתי-סבירה, אך לא נקט בכל האמצעים הסבירים בכדי למנוע אותה (אף לרבות דירקטור שלא הגיש את התפטרותו) חשוף גם הוא לתביעה .
בארה"ב ההלכה היא שככל שבית-המשפט מקבל את הרושם כי ההחלטה/העסקה הנידונה נגועה בניגוד עניינים, מועבר נטל ההוכחה מכתפיה של החברה אל כתפי נושא המשרה להוכיח את צדקתו.[4] גישה זו נידונה בישראל בשיח האקדמי ואף בפסיקה, אך טרם השתרשה להלכה.
חובת האמונים
סעיף 254 לחוק החברות קובע כי כל נושא משרה חב חובת אמונים לחברה. כל נושא משרה מחויב ע"פ חוק החברות, לפעול לטובת החברה ולקדם את ענייניה גם כשהדבר עומד בניגוד לטובתו האישית. כמו-כן, על נושא המשרה להימנע בכלל מלעמוד במצבים של ניגוד עניינים ולדווח לחברה מראש אודות עניינו האישי. הפרת חובת האמון, דינה כהפרת חוזה מול החברה. יתר על-כן, החברה יכולה לבטל פעולות של נושא משרה מול צד שלישי שידע על הפרת חובת האמונים או שהיה עליו לדעת על כך וביכולתה אף לתבוע ממנו פיצויים.
חוק החברות מוסיף וקובע כי אין בחובת האמונים של נושא המשרה כלפי החברה, כדי לגרוע מחובת האמונים המוטלת על נושא המשרה כלפי אדם אחר. בפסיקה התעוררה השאלה מיהו ה"אדם אחר"? כלפי מי חב נושא המשרה את חובת האמונים? האם כלפי החברה בלבד או שמא כלפי בעלי-מניותיה או גם כלפי הנושים שלה?
באופן כללי, ניתן לומר כי עמדת בתי-המשפט בישראל היא שהחברה נועדה לשרת את האינטרסים ולהשיא את רווחיהם של בעלי-מניותיה.[5] על-כן, נושא המשרה חב לפעול באמונים גם כלפי כל אחד מבעלי-המניות. יתר על-כן, ככל שישנו קונצנזוס בקרב כלל בעלי-המניות לבצע פעולה מסוימת, אין הדבר עשוי להיחשב להפרת חובת האמונים.[6] באופן כללי, חובה זו אינה חלה כלפי נושים וצדדים שלישיים אחרים וככל שלאלו ישנן טענות, עליהם להפנותן לחברה עצמה ולא ישירות אל נושאי המשרה.
פטור ביטוח ושיפוי
לעיתים מבקשת חברה לקבוע מראש בתקנונה, כי נושא משרה בה יהיה פטור מחובותיו כלפיה או כי החברה תשפה אותו במידה ויפתחו נגדו הליכים במסגרת זו. לחילופין, חברה עשויה לממן ביטוח עבור נושא המשרה בגין פעילותו במסגרת תפקידו.
ברם, חוק החברות מטיל מספר מגבלות על תניות הפטור, על הביטוח ועל השיפוי, על-מנת להבטיח כי נושאי המשרה אכן יפעלו לטובת החברה. כך, למשל, אין לשפות, לבטח או לפטור נושא משרה בגין הפרה בכוונה או בפזיזות של חובת הזהירות המוטלת עליו (להבדיל מהפרת חובת הזהירות ברשלנות גרידא). כמו-כן, חוק החברות קובע שאין לפטור נושא משרה מחובת הזהירות המוטלת עליו בעת ביצוע חלוקת דיבידנדים וכן אין לפטור, לבטח או לשפות נושא משרה בגין הפרת חובת האמון שלו כלפי החברה, למעט ביטוח או שיפוי בגין הפרה בתום לב של חובת האמונים וככל שהדבר אינו פוגע בטובתה של החברה.
עסקאות עם נושא משרה
על-מנת להתמודד עם ניגוד העניינים העשוי להתעורר בפעילות נושאי המשרה ולמנוע מהם לקיים בשם החברה עסקאות שיקדמו את טובתם האישית על חשבון האינטרס של החברה, קובע חוק החברות מנגנוני אישור מיוחדים בהם נדרשת החברה לעמוד, לצורך אישור עיסקאות עם נושאי משרה או עסקאות שלנושא משרה יש עניין אישי בהן. לפיכך, כל עסקה כזו טעונה את אישורו המוקדם של דירקטוריון החברה (ללא הדירקטורים הנגועים בעניין אישי). ככל שמרבית הדירקטורים נגועים בעניין אישי החוק דורש גם את אישורה של האסיפה הכללית.
ככל שהעסקה הנידונה הינה, למעשה, קביעת תנאי העסקתו של נושא משרה בחברה, טעונה העיסקה את אישור הדירקטוריון וועדת הביקורת של החברה.
