חוק הבוררות החדש: האם ישראל יכולה להפוך לזירת יישוב סכסוכים בין־לאומית?

מתי כדאי לבחור בישראל כמרכז בוררות מסחרית בין חברות ממדינות שונות?

חוזים מסחריים בין חברות ממדינות שונות מעלים כמעט תמיד את אותה שאלה: אם יתעורר סכסוך — איפה הוא יתברר?

במשך שנים, צדדים לחוזים בין־לאומיים נטו לבחור מרכזי בוררות מוכרים כמו לונדון, פריז, סינגפור, ז׳נבה או ניו יורק. הסיבה לכך ברורה: מדובר בפורומים עם מסגרת משפטית מוכרת, ניסיון בבוררויות בין־לאומיות, מערכת משפט תומכת ויכולת אכיפה רחבה של פסקי בוררות.

בשנת 2024 ישראל עשתה צעד משמעותי בכיוון הזה עם חקיקת חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024. החוק נועד להסדיר בוררויות מסחריות בין־לאומיות בישראל, ולהתאים את המסגרת המשפטית המקומית לעקרונות המקובלים בעולם, ובראשם חוק המודל של אונסיטראל — UNCITRAL Model Law.

השאלה העסקית היא האם בעקבות החוק החדש כדאי לחברות לבחור בישראל כמקום הבוררות, כלומר כ־Seat of Arbitration, במקום לבחור בפורומים זרים.

התשובה הקצרה היא: כן, במקרים מסוימים ישראל יכולה להיות פורום אטרקטיבי לבוררות בין־לאומית, במיוחד כאשר יש זיקה עסקית לישראל, צד ישראלי מרכזי, נכסים בישראל, פוטנציאל להליך יעיל יותר ועלויות נמוכות יחסית בנסיבות המתאימות. עם זאת, הבחירה בישראל אינה אוטומטית. יש לבדוק את זהות הצדדים, מקום הנכסים, הדין החל, שפת ההליך, יכולת האכיפה והמידה שבה הצד הזר מוכן לקבל את ישראל כפורום ניטרלי וסביר.

מהו חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית?

חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית יוצר מסגרת ייעודית לבוררויות מסחריות בין־לאומיות המתנהלות בישראל. עד לחקיקת החוק, בוררויות בישראל התנהלו בעיקר לפי חוק הבוררות הוותיק משנת 1968, שלא הבחין באופן מספק בין בוררות מקומית לבין בוררות בעלת מאפיינים בין־לאומיים.

החוק החדש נועד ליצור “שפה משפטית” מוכרת לחברות זרות, עורכי דין ובוררים שפועלים בזירה הגלובלית. אימוץ עקרונות חוק המודל של אונסיטראל חשוב במיוחד משום שמדובר בסטנדרט מוכר במדינות רבות. מבחינת חברה זרה, המשמעות היא שהליך בוררות בישראל יכול להתנהל לפי עקרונות שהיא מכירה ממדינות ומרכזי בוררות אחרים.

במילים פשוטות: החוק החדש מבקש להפוך את ישראל לפורום צפוי, מודרני ונוח יותר לניהול בוררויות מסחריות בין־לאומיות.

למה היה צורך בחוק חדש?

בוררות מקומית ובוררות בין־לאומית אינן אותו דבר.

בבוררות מקומית, בדרך כלל שני הצדדים פועלים באותה מדינה, מכירים את מערכת המשפט המקומית ומנהלים את ההליך בשפה ובסביבה מוכרות. בבוררות בין־לאומית, לעומת זאת, יש לרוב צדדים ממדינות שונות, דין זר, מסמכים בשפות שונות, נכסים במדינות שונות וצורך באכיפה מעבר לגבולות המדינה.

במצבים כאלה, צדדים זרים מחפשים ודאות. הם רוצים לדעת:

• איזה דין פרוצדורלי יחול על ההליך.
• עד כמה בתי המשפט המקומיים יתערבו.
• האם ניתן לקבל סעדים זמניים.
• איך ממנים בוררים.
• האם פסק הבוררות יהיה אכיף במדינות אחרות.
• האם ההליך יישאר דיסקרטי.
• האם הפורום נחשב מוכר ותומך בבוררות.

החוק החדש נועד לתת מענה לשאלות האלה ולהפחית את החשש של חברות זרות מניהול בוררות בישראל.

מהם השינויים המרכזיים שהביא החוק החדש?

החידוש המרכזי הוא יצירת מסלול נפרד לבוררויות מסחריות בין־לאומיות, המבוסס על סטנדרטים בין־לאומיים. זהו שינוי חשוב משום שהוא מבהיר לצדדים זרים שהבוררות בישראל אינה מתנהלת בהכרח לפי אותם כללים של בוררות מקומית רגילה.

השינוי השני הוא הגבלת ההתערבות של בתי המשפט. בבוררות בין־לאומית, אחד העקרונות החשובים הוא כיבוד אוטונומיית הצדדים: אם הצדדים בחרו בבוררות, בית המשפט צפוי בדרך כלל לסייע להליך ולא לשמש ערכאת ערעור על הבורר, למעט במקרים ובטעמים המוכרים בדין.

השינוי השלישי הוא הסדרת כלים פרוצדורליים חשובים, כמו מינוי בוררים, שאלות סמכות, סעדים זמניים ואכיפת החלטות ופסקי בוררות. כל אלה חשובים במיוחד בסכסוכים מסחריים מורכבים, שבהם לעיתים נדרש לפעול במהירות כדי למנוע הברחת נכסים, שימוש במידע סודי או פגיעה בזכויות חוזיות.

תפקיד בתי המשפט: לא ערכאת ערעור, אלא פיקוח תומך

אחד היתרונות המרכזיים של החוק החדש הוא הגדרה ברורה יותר של היחס בין הבוררות לבין בתי המשפט בישראל.

בבוררות בין־לאומית, בית המשפט אינו אמור לנהל את הסכסוך במקום הבורר. הוא אינו אמור לבחון מחדש כל החלטה עסקית או משפטית של הבורר. תפקידו הוא בעיקר לתמוך בהליך ולוודא שהוא מתנהל במסגרת תקינה.

לדוגמה, בית המשפט עשוי לסייע במקרים כמו:

• מינוי בורר כאשר הצדדים אינם מצליחים להסכים על זהותו.
• סיוע באכיפת סעדים זמניים.
• דיון בטענות סמכות במקרים המתאימים.
• ביטול פסק בוררות רק בעילות מוגבלות וחריגות.
• אכיפת פסק בוררות לאחר שניתן.

המסר לצדדים עסקיים הוא חשוב: בחירה בבוררות בישראל אינה אמורה להפוך למסלול עקיף להתדיינות משפטית מלאה בבתי המשפט. בית המשפט אמור לשמש גורם תומך, לא גורם שמרוקן את הבוררות מתוכן.

מה היתרון בבחירת ישראל כמרכז בוררות?

מסגרת משפטית מוכרת יותר לחברות זרות

היתרון הראשון הוא ודאות. כאשר החוק מבוסס על עקרונות אונסיטראל, קל יותר לחברה זרה להבין מה צפוי לה. היא אינה נדרשת להכיר מאפס מערכת בוררות מקומית ייחודית, אלא פועלת במסגרת שדומה לזו הקיימת במדינות רבות אחרות.

עלויות תחרותיות יחסית

ניהול בוררות בלונדון, ניו יורק, פריז או ז׳נבה עלול להיות יקר מאוד. שכר טרחת עורכי דין, שכר בוררים, הוצאות מוסד בוררות, מומחים, נסיעות ותרגומים עשויים להפוך גם סכסוך מוצדק לפחות כדאי כלכלית.

כאשר לעסקה יש זיקה ממשית לישראל, ניהול בוררות בישראל עשוי להפחית עלויות — במיוחד אם העדים, המסמכים, ההנהלה או הנכסים נמצאים בארץ.

התאמה לעסקאות טכנולוגיה והייטק

ישראל היא שוק משמעותי בתחומי טכנולוגיה, סייבר, תוכנה, פינטק, מדעי החיים, ביטחון וחדשנות. סכסוכים בתחומים אלה כוללים לעיתים שאלות של קניין רוחני, הסכמי רישוי, פיתוח מוצר, סודיות, אבני דרך מסחריות, השקעות ומיזמים משותפים.

כאשר חברה ישראלית מעורבת בעסקה, או כאשר הפיתוח והצוות נמצאים בישראל, עשוי להיות היגיון בבחירת ישראל כמושב הבוררות, בכפוף לזהות הצדדים, לשיקולי אכיפה, לשפת ההליך ולשאלת הניטרליות הנתפסת.

דיסקרטיות וגמישות

בוררות עשויה לאפשר לצדדים רמת סודיות גבוהה יותר, לבחור בוררים בעלי מומחיות, לקבוע את שפת ההליך, להגדיר לוחות זמנים ולהתאים את ההליך לסוג הסכסוך, הכול בהתאם לדין החל, להסכמות הצדדים ולנסיבות המקרה. עבור חברות מסחריות, אלה יתרונות חשובים במיוחד כאשר הסכסוך כולל מידע רגיש, סודות מסחריים, נתוני לקוחות, טכנולוגיה או יחסים עסקיים מתמשכים.

ישראל מול לונדון, סינגפור וז׳נבה: איפה היתרון ואיפה החיסרון?

החוק החדש מציב את ישראל בעמדה טובה יותר מבעבר, אך חשוב לומר ביושר: ישראל עדיין אינה נתפסת כמו מרכזי בוררות ותיקים ומבוססים.

המסקנה היא שישראל אינה בהכרח מחליפה את לונדון או סינגפור בכל עסקה. אבל בעסקאות שיש להן זיקה ממשית לישראל, החוק החדש הופך את הבחירה בישראל להרבה יותר סבירה, מקצועית ומשכנעת.

אילו סכסוכים מתאימים במיוחד לבוררות בישראל?

החוק החדש רלוונטי במיוחד לסכסוכים מסחריים בין־לאומיים שבהם יש זיקה לישראל או צורך במומחיות עסקית וטכנולוגית.

דוגמאות לסכסוכים שמתאימים לבוררות בישראל:

• סכסוכים בין חברה ישראלית לחברה זרה.
• הסכמי רישוי תוכנה וטכנולוגיה.
• מיזמים משותפים בין חברות ממדינות שונות.
• סכסוכי קניין רוחני וסודות מסחריים.
• עסקאות השקעה בחברות ישראליות.
• סכסוכים לאחר רכישת חברה או פעילות.
• מחלוקות סביב מצגים, שיפויים והתאמות מחיר בעסקאות M&A.
• הסכמי הפצה ושיווק בין־לאומיים.
• חוזי פיתוח, ייצור ואספקה.
• סכסוכים בתחומי תשתיות, אנרגיה ופרויקטים מורכבים.

במקרים כאלה, בוררות בישראל יכולה לשלב בין מומחיות מסחרית, היכרות עם הסביבה העסקית המקומית, עלויות יחסית נמוכות יותר ומנגנון אכיפה בין־לאומי.

מתי ישראל פחות מתאימה כפורום בוררות?

למרות היתרונות, ישראל אינה תמיד הבחירה הנכונה.

ישראל עשויה להיות פחות מתאימה כאשר:

• אין לעסקה זיקה ממשית לישראל.
• שני הצדדים זרים לחלוטין.
• הנכסים הרלוונטיים נמצאים במדינה אחרת.
• הדין החל הוא דין זר והעדים כולם נמצאים בחו״ל.
• הצד הזר דורש פורום שנתפס כניטרלי יותר.
• יש רגישויות גיאופוליטיות או מסחריות.
• נדרשת מסורת בוררות ארוכת שנים ומוסד בוררות מוכר במיוחד.

במקרים כאלה, ייתכן שעדיף לבחור בפורום ותיק יותר, או לקבוע מנגנון בוררות במוסד בין־לאומי מוכר, גם אם מקום הבוררות אינו ישראל.

מה ההבדל בין מקום הבוררות לבין מקום הדיונים?

בחוזים בין־לאומיים חשוב להבחין בין מושב הבוררות לבין המקום שבו מתקיימות הישיבות בפועל.

מושב הבוררות, או Seat of Arbitration, הוא המקום המשפטי של הבוררות. הוא קובע איזה דין פרוצדורלי חל על ההליך, ואיזה בית משפט מוסמך לסייע או להתערב במקרים מוגדרים.

לעומת זאת, מקום הדיונים הפיזי הוא עניין לוגיסטי. ניתן לקבוע שישראל היא מושב הבוררות, אך לקיים חלק מהדיונים בזום, בלונדון או בכל מקום אחר שנוח לצדדים.

לכן, כאשר כותבים סעיף בוררות, חשוב לא להסתפק בניסוח כללי כמו “הבוררות תתקיים בישראל”. עדיף לכתוב במפורש: “מושב הבוררות יהיה תל אביב, ישראל.”

מה הקשר בין החוק החדש לאכיפת פסקי בוררות בחו״ל?

אחד היתרונות המרכזיים של בוררות בין־לאומית הוא האפשרות לאכוף פסקי בוררות במדינות רבות באמצעות אמנת ניו יורק. ישראל חברה באמנה, ולכן פסק בוררות שניתן בישראל עשוי להיות מוכר ואכיף במדינות אחרות החברות באמנה, בכפוף לדין המקומי, לעילות הסירוב האפשריות ולתנאי האכיפה באותה מדינה.

זהו לעיתים יתרון משמעותי לעומת פסק דין של בית משפט. פסק דין ישראלי אינו בהכרח אכיף בקלות בכל מדינה, בעוד שפסק בוררות נהנה במקרים רבים ממנגנון אכיפה בין־לאומי מוכר יותר, הכול בהתאם למדינת היעד ולדין החל בה.

עם זאת, חשוב לדייק: האכיפה בפועל תמיד תיבחן במדינת האכיפה. לכן, לפני שבוחרים את ישראל כמקום הבוררות, צריך לבדוק איפה נמצאים הנכסים של הצד השני, והאם במדינה הרלוונטית קיימת מסגרת אכיפה יעילה.

איך מנסחים סעיף בוררות בין־לאומית אפקטיבי?

סעיף בוררות הוא לעיתים “סעיף של סוף לילה” במשא ומתן — כזה שנשאר לסוף, אחרי שהצדדים כבר סיכמו את הנושאים המסחריים. אבל דווקא הסעיף הזה עשוי להכריע את כל כלכלת הסכסוך אם יתעורר.

סעיף בוררות בין־לאומית טוב צריך לכלול:

• הסכמה ברורה שכל סכסוך יידון בבוררות.
• מושב הבוררות.
• הדין המהותי שיחול על ההסכם.
• שפת הבוררות.
• מספר הבוררים.
• אופן מינוי הבוררים.
• האם הבוררות תהיה מוסדית או אד־הוק.
• אפשרות לקבל סעדים זמניים.
• סודיות.
• חלוקת עלויות.
• אפשרות לקיום ישיבות מרחוק.

נוסח בסיסי יכול להיות:

“כל מחלוקת, תביעה או דרישה הנובעת מהסכם זה או הקשורה אליו תוכרע בבוררות מסחרית בין־לאומית. מושב הבוררות יהיה תל אביב, ישראל. שפת הבוררות תהיה אנגלית. הבוררות תתנהל בפני בורר יחיד / שלושה בוררים. הדין המהותי החל על ההסכם יהיה [הדין שנבחר]. פסק הבוררות יהיה סופי ומחייב בין הצדדים, ויהיה ניתן לבקש את אכיפתו בבית משפט מוסמך, הכול בכפוף לדין החל. .”

כמובן, יש להתאים את הנוסח לכל עסקה. סעיף בוררות שמתאים להסכם הפצה אינו בהכרח מתאים לעסקת השקעה או להסכם רכישת חברה.

שאלות נפוצות

סיכום: ישראל הפכה לאפשרות רצינית יותר, אבל לא לברירת מחדל אוטומטית

חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024, הוא שינוי חשוב בדיני הבוררות בישראל. הוא יוצר מסגרת מודרנית ומוכרת יותר לניהול סכסוכים מסחריים בין־לאומיים בישראל, ומיישר קו עם עקרונות מקובלים בעולם הבוררות.

עבור חברות ישראליות שפועלות מול שותפים, ספקים, מפיצים, משקיעים או לקוחות מחו״ל, החוק החדש פותח אפשרות מעשית יותר לבחור בישראל כמקום הבוררות. היתרונות ברורים: מסגרת משפטית מוכרת יותר, עלויות תחרותיות יחסית, התאמה לעסקאות טכנולוגיה, אפשרות לניהול הליך באנגלית, דיסקרטיות ומנגנון אכיפה בין־לאומי.

עם זאת, הבחירה בישראל צריכה להיות החלטה עסקית מושכלת. יש לבדוק את זהות הצדדים, מקום הנכסים, הדין החל, שפת ההליך, רמת הניטרליות הנדרשת, מקום האכיפה והסיכוי שהצד הזר יסכים לפורום ישראלי.

בשורה התחתונה: החוק החדש אינו הופך את ישראל אוטומטית למרכז בוררות מוביל כמו לונדון או סינגפור, אבל הוא בהחלט הופך אותה לאופציה משפטית רצינית יותר מבעבר — במיוחד בעסקאות בין־לאומיות שיש להן זיקה אמיתית לישראל.

אודות המחבר: עו״ד משה כאהן

עו״ד משה כאהן עומד בראש משרד עורכי דין בתל אביב המתמחה במשפט עסקי ומסחרי, דיני חברות, ליטיגציה מסחרית, עסקים משפחתיים, ירושה ועיזבון, חברות הייטק, דיני עבודה וייצוג בהליכים משפטיים ובבוררויות. עו"ד כאהן משמש כבורר בסכסוכים עסקיים ומסחריים.

עו״ד כאהן הוא מחבר הספר “סכסוכי שותפים בעולם העסקי”, חבר בוועדת התאגידים של לשכת עורכי הדין, ייסד ועמד בראש המרכז לגישור בין עורכי דין מטעם המוסד הארצי לגישור שליד לשכת עורכי הדין, ומשמש כרכז אקדמי ומרצה בקורסים בתחומי עסקים, משפט, משפחה ודיני עבודה למנהלים במרכז למשפט מסחרי באוניברסיטת בר־אילן.