חוזה מסחרי טוב אינו נמדד רק בהסכמות המסחריות שבו, אלא גם במנגנון ליישוב סכסוכים שהוא מתווה. תניית בוררות (Arbitration Clause) היא אחד הסעיפים החשובים ביותר בחוזה; ניסוח רשלני שלה עלול להוביל ל"תנייה פתולוגית" – סעיף שיוצר סכסוך משפטי נפרד על עצם הדרך לפתור את הסכסוך, במקום לפתור אותו.
מהי תניית בוררות אפקטיבית?
תניית בוררות היא הסכמה מראש של הצדדים לחוזה להוציא את הסמכות לדון במחלוקות עתידיות בין הצדדים מידי בית המשפט ולהעבירה לבורר. כדי שהתנייה תהיה אכיפה ותשרת הייטב את הצדדים, עליה להיות ברורה, חד-משמעית ומקיפה.
חמשת מרכיבי החובה בכל תניית בוררות
בעת ניסוח הסעיף, יש לתת את הדעת על חמשת הפרמטרים הבאים:
-
הגדרת היקף הסכסוכים (Scope)
חשוב להשתמש בניסוח רחב כגון: "כל סכסוך בעניין חוזה זה, הנובע מחוזה זה או הקשור בו". ניסוח מצמצם מדי עלול להוביל למצב שבו חלק מהמחלוקות יתבררו בבוררות וחלקן בבית המשפט – מצב של פיצול הליכים שגורם לבזבוז זמן ומשאבים.
-
מנגנון מינוי הבורר
זהו לב התנייה. כיצד ימונה הבורר. ברובם המכריע של החוזים כתוב כי הבורר ימונה בהסכמה בין הצדדים בתוך מספר ימים מעת שדרש זאת אחד הצדדים. מה קורה כאשר אין הסכמה על זהות הבורר בתום התקופה המוקצבת? מי ימנה את הבורר ? האם על ידי גוף חיצוני (כמו ראש לשכת עורכי הדין)? בכל מקרה, מומלץ לקבוע מראש מסמרות לגבי זהות הבורר או את הכשרתו המקצועית (למשל: "שופט בדימוס" או לחילופין, "עורך דין בעל ניסיון של 15 שנה לפחות בתחום המקרקעין").
-
מקום הבוררות והשפה בה יתנהל ההליך
בחוזים בינלאומיים זהו סעיף קריטי, אך גם בחוזים מקומיים כדאי להגדיר את העיר בה יתנהלו הדיונים כדי למנוע ויכוחים על נוחות גיאוגרפית.
-
סדרי הדין והדין המהותי
האם הבורר כפוף לדין או יוכל לפסוק לפי שיקול דעתו? האם הוא חייב לפסוק לפי דיני הראיות וסדרי הדין האזרחיים? בדרך כלל, בוררות מסחרית שואפת לשחרר את הבורר מכבלי סדרי הדין דיני הראיות (אך לא מהדין המהותי), כדי לפשט ולהאיץ את ההליך, אך חשוב לעגן זאת במפורש[footnoteRef:2]. [2: על פי סעיף י"ד לתוספת לחוק הבוררות, בהעדר קביעה אחרת בהסכם הבוררות, הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט. ]
חשוב לציין שהתוספת לחוק הבוררות, חלה באופן אוטומטי על כל בוררות, אלא אם התוספת או חלקים ממנה הוחרגו במפורש בהסכם הבוררות. לפיכך, יש לעבור בקפידה על התוספת לחוק הבוררות ולהחליט אלו סעיפים ממנה יוחרגו בתניית הבוררות.
-
חובת הנימוק וזכות הערעור
מאז תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, ניתן לקבוע בחוזה זכות ערעור על פסק הבורר (לפני בורר אחר או ברשות בית המשפט). ללא קביעה מפורשת, פסק הבורר הוא סופי לא ניתן לערעור וכמעט בלתי ניתן לביטול.
טעויות נפוצות בניסוח תניות בוררות
- ניסוח אופציונלי: שימוש במילים כמו "הצדדים רשאים לפנות לבוררות" במקום "הצדדים יפנו". ניסוח כזה אינו מחייב ומאפשר לצד אחד לגרור את השני לבית המשפט.
- הפניה למוסד בוררות שאינו קיים: טעות טכנית בשם המוסד עלולה לעכב את ההליך.
- חוסר בהירות לגבי סמכות סעדים זמניים: מומלץ לציין במפורש כי לבורר תהיה סמכות להוציא צווים זמניים כגון: צווי מניעה ועיקולים.
הטבלה: השוואה בין בוררות עם זכות ערעור לבוררות סופית
| מאפיין | בוררות ללא ערעור (סטנדרט) | בוררות עם זכות ערעור (סעיף 21א) |
| מהירות | גבוהה מאוד | בינונית (סבב נוסף אפשרי) |
| סופיות | פסק הדין סופי כמעט לחלוטין | ניתן לבחון טעויות משפטיות |
| עלות | נמוכה יותר | גבוהה יותר (בשל הליך הערעור) |
| ביטחון משפטי | סיכון לטעות של הבורר | הגנה אפשרית מפני טעויות משפטיות מהותיות |
סיכום: הניסוח הוא הביטוח שלכם
תניית בוררות אינה "סעיף סטנדרטי" שמעתיקים מחוזה לחוזה בשיטת "העתק והדבק". היא צריכה להיות תפורה למידות העסקה ולרמת הסיכון שהצדדים מוכנים לקחת. ייעוץ משפטי מקצועי בשלב הניסוח, עשוי לחסוך הון עתק בשלב הסכסוך.
על כותב המאמר
עו"ד משה כאהן מתמחה בליטיגציה מסחרית ובדיני חברות, ומשמש כבורר בסכסוכים עסקיים מורכבים. כבורר, עו"ד משה כאהן מציע מגוון מסלולי בוררות, לרבות בוררות חדשנית והכל בהתאמה לאופי הסכסוך העסקי.
