קיפוח המיעוט- הסרת קיפוח המיעוט בחברה שהגיעה למבוי סתום

צפה עכשיו בהרצאה: סכסוך בין שותפים. מה ניתן לעשות. עו"ד משה כאהן

 כלל יסוד בדיני החברות הוא שבעלי מניות הרוב זכאים ליהנות משליטתם בחברה ומיכולתם לנווט את מהלכיה. יחד עם זאת, המציאות מלמדת כי מצב דברים זה עלול להביא לניצול של הכוח שבידיהם יתר על המידה, על חשבון בעלי-מניות המיעוט, עד כדי "עושק המיעוט" ועל-כן, סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 קובע: "התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרת קיפוח המיעוט או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה.. מניות ממניותיה."

הסרת קיפוח המיעוט בחברה - מהי התנהגות "מקפחת"?

במשך השנים הגדירו בתי המשפט ממקרה למקרה את הנסיבות בהן התנהגותם של מנהלי החברה או בעל השליטה בה תחשב לכזו "המקפחת" את זכותם של בעלי מניות המיעוט.

[1] בתא (ת"א) 1520-08 אהרון סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ  [פורסם בנבו](24.10.2012) נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב לתביעה להסרת קיפוח, אשר הגיש בעל מניות שהחזיק בחלקים שווים, יחד עם שני אחיו, בעסק המשפחתי, לאחר שהיחסים בין השלושה עלו על שירטון והגיעו למבוי סתום.

חברת סימן טוב תקשורת בע"מ (להלן- "החברה המשפחתית" או  "העסק המשפחתי") העוסקת בשיווק ובתיקון מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, הינה חברה משפחתית, אשר הוחזקה באופן שווה בידי שלושה אחים- אהרון (להלן- "התובע"), יוסף ואליהו (שני האחרונים, להלן, יחד- "האחים").

ברבות הימים עלו היחסים בין התובע ושני אחיו על שרטון- בעוד התובע טען כי האחים נישלו אותו בכוח מהעסק המשפחתי ומעבודתו בו, לטענת האחים התובע הוא שעזב את עבודתו בפתאומיות, לאחר תקופה בה היה נעדר לסירוגין ועל-כן הפסיקו לשלם לו את שכרו.

לאחר שמאמצי המשא ומתן בין הצדדים להביא לסיום הסכסוך, באמצעות מכירת חלקו של התובע בעסק המשפחתי לאחיו או לצד שלישי, כשלו גם הם, פנה התובע לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להסרת קיפוחו, כבעל מניות המיעוט בחברה המשפחתית, לפי סעיף 191 לחוק החברות. לטענתו, האחים קיפחו אותו בכך שמינו את אליהו למנהל יחיד בעסקיה של החברה, באופן שאפשר לו לעשות בה כרצונו, בכך שהרחיקו אותו מן העסק המשפחתי ומנעו ממנו גישה למסמכים הנוגעים לניהולו, בכך שהבריחו כספים מן החברה בדרכים כאלו ואחרות (לרבות, "העסקת עובדים פיקטיביים" ורכישת מוצרים בכספי החברה לצריכתם האישית של בני משפחתם) ובכך שמנעו ממנו למכור את חלקו בחברה לצד שלישי.

על-כן, דרש התובע מבית המשפט להורות לאחיו להשיב את הכספים שהבריחו מהחברה וכן לכפות עליהם לרכוש ממנו את חלקו, בהתאם להערכת שווי של מומחה, אשר ימונה מטעם בית המשפט. האחים הכחישו מכל וכל את טענות התובע וטענו כי פעלו בהתאם לזכויותיהם וכנדרש על פי דין.

בית המשפט המחוזי פסק כי משמעותו של מונח ה"קיפוח" של בעלי מניות המיעוט בחברה, נדונה רבות בפסיקה ועל פי ההלכה הנוהגת, "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות המיעוט בה".

במסגרת הדיון בעוולת הקיפוח, בוחן בית המשפט האם נפגעו ציפיותיו הלגיטימיות של מי מבעלי המניות. זהו מבחן אובייקטיבי ודי בכך שהתובע יצביע על תוצאה מקפחת, ואין הוא נדרש להראות כי לגורם המקפח היה מניע או כוונה להרע. ודוק, "הנטל המוטל על בעלי המניות הטוענים לקיפוח הוא להוכיח באופן לכאורי [בלבד] את קיומו של קיפוח ומשהובאה הוכחה כזו, יעבור הנטל לכתפי הרוב, להצביע שפעל כראוי וכי פעולתו אינה מהווה קיפוח המיעוט".[2]

כמו-כן, הוסיף בית המשפט וציין כי "השאלה מהי ציפייה לגיטימית עשויה לזכות לתשובות שונות על פי נסיבות המקרה ובהתאם לאופייה של החברה. כך, למשל, נקבע בעבר כי בחברה פרטית קטנה, המהווה 'מעין שותפות', קיימת ציפייה לגיטימית מצד בעלי המניות לשותפות בניהול אשר, ככלל, אינה קיימת בחברה ציבורית או גדולה."

באופן כללי, נטיית הפסיקה כיום היא להגמיש את אמות המידה ולהקל על קבלתן של בקשות בנושא הסרת קיפוח המיעוט, תוך הצבת נורמת הגינות גבוהה בהתנהגות בעלי הרוב כלפי המיעוט.[3] זאת מקל וחומר כאשר עסקינן בחברות פרטיות.[4]

על רקע זה נדרש בית המשפט, אחת לאחת, לטענותיו של התובע לקיפוחו.

על פי חומר הראיות שנפרש בפניו, קבע בית המשפט בפסק הדין בעניין סימן טוב כי כדין מונה אליהו לשמש כמנהל לעסקיה של החברה המשפחתית ואף התובע הביע במשך הזמן את הסכמתו לכך, בהתנהגותו. כמו-כן, "התובע לא הוכיח [והנטל רובץ לפתחו] כי מי מאחיו נקט כלפיו באלימות פיזית או הרחיק אותו מן החברה בכוח הזרוע ולא מן הנמנע ש.. התובע החליט, על דעת עצמו, כי הוא אינו מוכן להמשיך את עבודתו בחברה או לשתף פעולה עם אחיו". יחד עם זאת, הפסקת תשלום השכר לתובע, בעוד שאחיו יוסף קיבל שכר באופן קבוע מן החברה המשפחתית מבלי שהוכח שעבד בה בפועל כלל וכלל, מעידה על חוסר שוויון בין התובע ובין האחים.

כמו-כן, קבע ביהמ"ש כי הוכח כי שני האחים מנעו מן התובע את הגישה למסמכים הנוגעים לחברה המשפחתית, אשר היה זכאי לעיין בהם מתוקף כהונתו כדירקטור בה והשאלה היא האם מניעת זכות העיון של דירקטור יכולה להקים עילה של קיפוח בעל מניות. על כך השיב בית המשפט בחיוב ופסק כי "כבר נקבע, שבחברה שהיא "מעין שותפות" ישנה ציפייה של בעלי המניות לקחת חלק בניהול החברה.. [ואילו] התנהגות הפוגעת בציפייה זו יכולה לעלות כדי קיפוח." בנוסף, התרשם בית המשפט כי האחים הבריחו כספים מן החברה המשפחתית ומנעו מהתובע לממש את זכותו הקניינית ולמכור את מניותיו לצדדים שלישיים.

משכך, החליט בית המשפט בעניין סימן טוב כי מן הראוי להורות לאחים לרכוש את מניותיו של התובע בחברה המשפחתית ופסק כי לאחר שברור לכל ש"הצדדים איבדו לחלוטין את אמונם זה בזה, וכל אחד מהם טוען כלפי משנהו שהדברים אף הגיעו לכדי אלימות... הם אינם מסוגלים לשתף פעולה בניהול החברה ונכסיה." כמו-כן, "העובדה שעסקינן בחברה פרטית ומשפחתית, מקשה על מכירת מניות התובע באופן עצמאי ובנוסף, על פניו קיים בחברה רוב "אוטומטי" של אליהו ויוסף המשתפים פעולה ביניהם – מה שהופך את מניותיו של התובע לעוד פחות אטרקטיביות בעיני קונה זר. וכבר מצינו שנראה כי הנתבעים נחושים למנוע מן התובע מלמכור את מניותיו לאחר." לפיכך, מינה בית המשפט מומחה שייתן הערכת שווי למניותיו של התובע בחברה המשפחתית, לצורך מכירתן הכפויה לשני האחים והורה לכלול במסגרתה (במצבת נכסי החברה) גם את הכספים, אשר הוכח כי הוברחו בידי אלו האחרונים החוצה מהחברה.

הסרת קיפוח המיעוט בחברות - סיכומו של דבר

הנה כי כן, שאלת קיפוחו של בעל מניות בחברה עד כדי היותה עושק המיעוט, נבחנת ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו, באספקלריה של הציפיות הלגיטימיות של בעל המניות. כאשר עסקינן בחברה פרטית, לא כל שכן בעסק משפחתי, מקובל לראות את ציפייתו של בעל מניות לקחת חלק פעיל בניהול העסק כציפייה לגיטימית. מקום בו הסכסוך בין בעלי המניות הגיע למבוי סתום, המונע את המשך ניהולה התקין של החברה, הסרת הקיפוח או עושק המיעוט תיעשה ע"י בית המשפט באמצעות מכירה כפויה של מניותיו של הטוען לקיפוח בחברה.

[2] ע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ נ' א.מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 281, 287.